קושי בויסות חושי, כיצד מזהים? ומה ניתן לעשות ? – מיכל הרפז

מלאי את פרטייך ויועצת לימודים תחזור אליך:

קושי בויסות חושי, כיצד מזהים? ומה ניתן לעשות ?
תדמיינו.
תדמיינו שאתם עומדים בין שני נתיבים בכביש מהיר. ככה, חשופים. הרוח מכה, הרעש מציף אתכם, האורות מסנוורים. אתם בקושי מצליחים לפקוח את העיניים. מרגישים ? …….
כך מרגיש ילד, שיש לו קושי בויסות חושי.

יש כאלו ילדים בכל גן. הקושי הזה, גורם להם לנקוט בפעולות מסוימות, או לחלופין להימנע מפעילויות שונות. ובגן, הם חלק מרבים.
אי אפשר לומר שצוותי החינוך אינם רואים את הילדים האלו. אך לא תמיד ברור מהו הגורם שמביא אותם להימנע ממגע בחומרים, או אולי להכות את חבריהם לגן, או פשוט לשבת ולבכות חלק ניכר מהיום.
לעיתים, ואולי פעמים רבות מידי, צוותי החינוך בגן והגננת – מתוסכלים. מדוע היא "בוכה כל היום?" או "למה הוא כל הזמן מרביץ??" "הוא כל הזמן מפיל דברים" .
לא פעם, התשובות לשאלות האלו נעוצות בקושי בויסות חושי.
ויסות חושי הוא ארגון המידע שאנו קולטים מהסביבה ומתוך גופנו לשימוש יומיומי. הפרעה בויסות חושי היא חוסר יכולת להשתמש במידע לתפקוד שוטף וחלק ביומיום ביום-יום. ילדים עם קשיים בויסות חושי חווים קושי בלמידה של העולם, מהשלבים הראשוניים ביותר לחייהם.
ילדים אלו אינם פנויים ללמידה משמעותית. הם עסוקים בהתמודדות אינסופית עם הקושי.
כאשר צופים בילדים אילו לרוב ניתן לצפות בשתי תגובות עיקריות : תגובת יתר מחד, או חוסר תגובה (הימנעות) מאידך .
הנה כמה דוגמאות :

מגע: האם הילד מתחמק מחיבוקים ? מתקשה בקבלת השינוי בבגדים במעבר בין עונות השנה ? ובגיל קטן יותר, אף 'צורח' בקולי קולות כאשר מחליפים לו חיתול ? ומאידך- האם הילד מחבק חזק מידי? 'זורק' את עצמו על חבריו, או אפילו מכה ?
מגע עמוק : האם נראה שהילד מסורבל ? מפיל באגרסיביות צעצועים, או אולי נושך את חבריו לגן ? ומאידך – האם נראה שהילד פשוט 'עדין מידי'? שידיו מרחפות ומלטפות במקום לאחוז ?

תנועתיות: הילד מסרב לעלות על הנדנדה בחצר הגן, מסרב להשתתף בפעילות תנועתית בחוג ? ומאידך – האם הוא פשוט לא מפסיק לזוז ? …מתנדנד בחוזקה ומסובב את עצמו בנדנדה, או בקרוסלה ?

חוש השמיעה: מכירים את הילדים האלו, ש'קופצים' מכל רעש הנשמע ברקע ? צלצול של פעמון בדלת, או צלצול של טלפון. הם ישמעו שפותחים את הברז בחדר האמבטיה המרוחק מחלל הגן, ולא יחזרו לפעילות שעסקו בה עד אשר הברז יסגר. אותם ילדים, לרוב- ימנעו ממקומות רועשים או מפעילות רועשת (מסיבת יום הולדת, למשל) ומאידך- האם נדמה לך שהוא "כל הזמן צועק?". צועקים שהם שרים, צועקים כשמדברים…

חוש הראיה: כאשר תבקשו ממנו למצוא את המכונית האדומה בתיבת הפעילות, הוא לא ימצא אותה, ולפעמים נדמה לכם שהוא נתקע בכל דבר שרק אפשר… ומאידך – ישנם ילדים בעלי חוש ראיה כל כך מחודד, הם יראו פריט קטן בפינת החדר הרחוקה ביותר, ואף יתלוננו שהאור "כואב להם בעינים" .

חוש הריח: ילדים בעלי חוש ריח מחודד עשויים להביע סלידה מריחות מסוימים, עד לכדי רפלקס של הקאה. הם ימנעו ממאכלים בעלי ריחות מסוימים, וישימו לב לכל ניחוח חולף. הם עשויים להימנע מלחבק אדם קרוב עקב ריח של בושם או אפילו ריח גוף. ומאידך- ישנם ילדים שנמצאים בדיוק בקצה השני, בו חוש הריח אינו מפותח כלל. הם לא ישימו לב לניחוח ארוחת הצהרים, ריחות חזקים לא יעוררו בהם תגובה כלל (ובמקרים אלו יש לנקוט משנה זהירות, עם חומרי ניקוי לדוגמא)

חוש הטעם: כולם מכירים את הילדים הבררנים. אלו שלא מוכנים לטעום דבר שנראה להם שונה ממה שהם רגילים, אלו שלא מוכנים שהמלפפון יגע בכריך, או שהגבינה 'תרטיב את הלחם'. הם גם יגידו שהגלידה 'קרה מידי' והחטיף 'שורף להם בפה' . ומאידך- בוודאי גם נתקלתם בילדים שמכניסים ה-כל לפה, יאכלו את שרוולי החולצה…ויאהבו מאכלים בעלי טעמים חזקים מאוד .
ילדים בעלי קושי בויסות חושי לעיתים מתקשים 'להרדים את עצמם', הם עשויים להתעורר במהלך הלילה ולא יצליחו להירדם חזרה, הם יכולים לדלג על ארוחות מבלי לחוש רעב. הם מאוד רגישים ונתונים למצבי רוח עקב ההתמודדות האינסופית שלהם עם העולם, הם נוטים לבכות הרבה, גם כתגובה לעייפות, רעב וצמא.
הילדים האלו יושפעו הן בפן הרגשי והן בפן החברתי.
התסכול עשוי להביא למצבי רוח מתחלפים במהירות ובקיצוניות, ובהתפרצויות זעם,
יתכן שהילד יבחר להתרחק מקבוצת השווים ולהיות לבדו, וכאמור עשוי להימנע מפעילויות משותפות.
הוא יתקשה להסתגל לשינויים בשגרה, יותר מילדים אחרים בני גילו.
אם אתם מכירים את הילד הזה, בוודאי גם ראיתם שלעיתים התגובה היא הימנעות, ולעיתים- בדיוק ההפך מכך… רכבת הרים, כבר אמרנו ?
קריטי לאפשר לילדים אלו להתפתח בצורה תקינה בהתאם לקושי הסובייקטיבי שלהם.

אך כיצד עושים זאת?
כאשר מזהים בעיה (לדוגמא : "הילד כל הזמן דוחף ומרביץ לאחרים") יש לבצע תצפית מכוונת שתארך מספר ימים. מטרת התצפית היא לתאר את ההתנהגות של אותו ילד, וכאן חשוב לומר – מבלי לשפוט את אותה התנהגות.
התצפית תכלול שאלות ומתן מענה עליהן, לדוגמא :
– בדקו וציינו לפניכם כמה פעמים ההתנהגות חוזרת על עצמה (פעם ביום, יותר? ) ומתי היא החלה ( בתחילת שנת הלימודים ? אחרי ? האם קרה אירוע מיוחד בחייו של הילד כאשר ההתנהגות החלה ?)

– מתי הילד בוחר להתנהג כך ? (למשל, אם מדובר בילד שמגלה אלימות כלפי ילדים אחרים, ו/או כלפי הצוות: מה היה הגורם בכל פעם ופעם ? האם הילד מגלה אלימות גם במקרים שנראים כלל לא קשורים לסיטואציה ? )

– מהי תגובת הצוות והסביבה להתנהגות הילד ? האם יתכן שהתגובה מקבעת את המעשה ? (לדוגמא, ילד שנראה כי יש לו צורך בתנועה מתמדת, היתכן שמסובב את עצמו על הנדנדה באגרסיביות כי זוכה לתשומת לב מהצוות ומחבריו ?)

– האם הילד מתנהג כך גם בבית? ובמידה והתשובה היא כן – יש להמליץ להורים לענות על אותן שאלות לגבי מה שמתרחש בבית.

– האם ננקטה פעולה כלשהי על מנת להפסיק את ההתנהגות ? האם היו פעולות שננקטו שהיו מועילות?

לאחר מספר ימים שבהם ערכתם את התצפית, ועניתם על השאלות, מצטיירת תמונת מצב כללית.
אין לאבחן את ההתנהגות, אין לשפוט אותה, ולא לשער מהן הסיבות המובילות אליה.
בד בבד לתצפית יש לערוך שיחה עם הורי הילד. ההורים צריכים להיות מעורבים בתהליך, עוד בשלב הבנת התמונה הכללית. בתום התצפיות יש לערוך שיחה נוספת. כפי שנאמר בהזדמנויות רבות אחרות, התקשורת והקשר עם הורי הילדים בגן היא תורה שלמה כשלעצמה. מפאת קוצר היריעה כמה טיפים בלבד:
זכרו לפתוח ולהדגיש יתרונות ודברים חיוביים אחרים לגבי הילד, ולא רק לציין את הקשיים.
הציגו את התמונה ברמה עובדתית בלבד, אין להוסיף פרשנויות ורגשות לעובדות.
גלו אמפטיה רבה, אפשרו להורים לשאול, לשתף, לעכל את הדברים, ואם יש צורך לזמן לשיחה נוספת .
מסרו להורים סיכום ומכאן עליהם להמשיך לרופא הילדים על מנת לקבל מענה וטיפול מתאים.
זכרו- להורים קשה לקבל שלילד ישנו קושי או בעיה. הנטייה הראשונית היא הכחשה. הכחשה הינה חלק בילתי נפרד מהתהליך שההורה חווה על מנת לא 'לנפץ את 'הפנטזיה ההורית' שלו'. תפקידכם כאנשי חינוך ללוות את ההורה בתהליך, להשתדל לא לבקר אותו – וזאת למרות הקושי שלכם עם ההתמודדות המורכבת מול הילד בגן. המשיכו להתמיד בתהליך ואל תרפו. בדרך זו תעזרו להורה לעזור לילד.

ובגן, לאחר שאיתרתם את הבעיה, והבנתם את מקור הקושי, הקפידו לאפשר לילד סביבה ופעילות תואמת, לדוגמא:אם זיהיתם ילד שיש לו קושי עם מגע , אל תמהרו לחבק אותו, תוכלו לשאול "האם אפשר לחבק אותך?" אם אותו ילד נמצא בסביבה של ילד שזקוק למגע עמוק, נסו לחבר אותם עם ילדים אחרים, ובוודאי לא להושיב אותם אחד סמוך לשני בארוחות או במפגשים.
לחצו כאן רשימת סימפטומים ואיפיונים של חוסר ויסות חושי, מתוך הבלוג של עדיה

מומלץ לקרוא את הספר "ילד שלי מיוחד" שכתבה עירית חגי.

 

שלכן,

מיכל הרפז

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

כתיבת תגובה

מאמרים

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים