לפני שאומרים את ברכת הגומל – מיכל הרפז

מלאי את פרטייך ויועצת לימודים תחזור אליך:

לפני שאומרים את ברכת הגומל
חוק חינוך חינם לגילאי שלוש העלה בעיה שהמחוקק לא נתן את דעתו עליה: מה עושים עם הילדים בגן שעדיין לא נגמלו מחיתולים?
על מי החובה לטפל בהם: האם הסייעת צריכה לעשות זאת פיזית? האם יש לקרוא להורים? ומה תפקידה של הגננת בתוך כך?
ובינתיים חסרים גם התנאים הפיזיים הנדרשים ואין הדרכה מספקת לצוות. את כל אלה יש לפתור במהירות.

מאת: מיכל הרפז
פורסם ב'הד הגן' גליון א תשע"ה
בעקבות החלת חוק חינוך חינם לגילאי 3 בגני הילדים, נוצר משבר גדול במשרד החינוך בהתייחס לגיל הרך. משבר זה נוצר כחצי שנה לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית, כתוצאה מהחלטת ראש הממשלה ליישם את החוק. משמעותו של החוק היא, שכל ילד, שמלאו לו שנתיים ועשרה חודשים בחודש ספטמבר, רשאי להצטרף למערכת החינוך הציבורית, ללא תשלום. כתוצאה מכך התאפשרה קבלתם לגן של ילדים רבים שעדיין אינם גמולים. דבר זה יצר בעייתיות בהתמודדות היום יומית בגני הילדים בכלל ובהקשר של ההתייחסות לנושא הגמילה מחיתולים בפרט.
לב הבעיה בהקשר הספציפי של גמילה מחיתולים נובע מהעובדה שבשנים האחרונות עלתה משמעותית כמות הילדים שנכנסו לגן כשהם אינם גמולים מחיתולים. מערכת החינוך לא הייתה ערוכה לקליטה של כמות כה גדולה של ילדים שאינם גמולים. למעשה, מדיניות משרד החינוך בנושא זה והנחיותיה הן כלליות מדי ואינן מספקות פתרונות אופרטיביים, הן מבחינת הפיקוח וההדרכה לגננות והן מבחינת ההנחיות להורים.
ניתן ללמוד על מורכבות הבעיה מתוך בחינת העדויות הבאות, המציגות את נקודות המבט השונות כפי שהן באות לידי ביטוי בשטח.

מנקודת מבטה של גננת:

הגננות הן אלו שנושאות בנטל שנוצר מיישומו של החוק והן הגורם המהותי שנמצא בנקודת החיכוך בין הגורמים המעורבים: הסייעת, הילדים וההורים.
עוד על הבעיה ניתן ללמוד מראיון שערכתי עם גננת:
– מהם הקשיים שאת חווה כשאת מקבלת ילדים שאינם גמולים?
"מגיעים אלי לגן ילדים בני שנתיים ועשרה חודשים עד בני שלוש בקירוב, שלא נגמלו. עם תחילתה של הרפורמה התבקשנו על ידי הפיקוח להחליף לילדים אלה חיתולים במהלך היום על פי הצורך. בפועל, כ־50 אחוז מהילדים נכנסים לגן כשהם אינם גמולים, ולאורך כל היום הסייעת מתמקדת בהחלפת חיתולים, היא מתוסכלת מכך עד עמקי נשמתה, ותחושות אלו עוברות לילדים ולהורים. יתרה מזאת, אין לנו בגן תנאים פיזיים כמו חדר שירותים רחב המכיל כיור לשטיפה ושידת החתלה. אני נמצאת בתחושה של כאוס, כאשר ההתעסקות בטיפול היא בראש מעיניי. תחושה זו מתישה אותנו מאוד וכמובן משפיעה על קליטת הילדים לגן.
"כל נושא הטיפול בילדים והחתלתם אינו חלק מתוכנית הלימודים בסמינר, ומבחינתי, אין לי כל רצון לעסוק בטיפול. מצב זה גורם לאי שקט בגן ולתחושה של לחץ, הסייעת שלי לא רגועה, ובעיקר הילדים אינם רגועים".
– נעזרתם בהדרכה מטעם הפיקוח ?
"נשלחו אלינו מדריכות פדגוגיות של משרד החינוך כדי לתת לנו הדרכה מקצועית, אולם חשתי שחסר להן ידע איך לגמול נכון את הילדים. עד היום אני חשה שאין לי דרך ברורה כיצד לבצע את תהליך הגמילה. לגבי סיוע מטעם העירייה, למזלנו הרב, עד דצמבר הם נותנים לנו סייעת נוספת, אבל חברותיי בערים אחרות לא קיבלו אפילו את זה".
– אם אני זוכרת נכון, עם יישום רפורמת "אופק חדש" יושמה גם רפורמת חוק חינוך חינם לגיל הרך?
"את צודקת. מה שקרה בפועל הוא שהילדים נקלטו צעירים מאוד (פחות מגיל 3), ובשל רפורמת 'אופק חדש' הונהג בגן יום לימודים עד השעה 14:00 במקום עד השעה 13:20. המעבר והקליטה במסגרת לימודים חדשה הצריכו מהילד הסתגלות לשינויים חדשים, כמו שינוי בשעות השינה, שהייה בגן עם 35 ילדים, גננת וסייעת, וסדר יום שונה. בגן הפרטי הם היו הולכים לישון למשך שעתים החל מ־13:00; בגן שלנו הם היו צריכים לתפקד עד השעה 14:00 ללא ארוחת צהריים. מצב זה הקשה מאוד על הילדים, כך שהייתי מוצאת אותם נרדמים על הכסא במהלך המפגש. נאלצתי לאפשר לילדים לשכב בכל פינה בגן, אם על הספה בפינת משק הבית או על השטיח, ואף קניתי שלושה מזרונים שיאפשרו לכמה שיותר ילדים לנוח.
"בפועל, השילוב של הרפורמה עם 'אופק חדש' גורם לנו להתעסק בהחלפות אינסופיות ובהאכלת הילדים בזמנים קבועים, במקום לעסוק בעשייה חינוכית. זה גורם לי תסכול רב".
– כיצד ההורים מקבלים את העובדה שילדיהם נכנסים לגן בלתי גמולים כאשר הם יודעים שהגן אינו ערוך מבחינת כמות כוח האדם והתנאים הפיזיים, וכל זאת בגן המכיל 35 ילדים?
"אני מרגישה שהשמחה של ההורים מלווה בחרדה. מצד אחד, ההורים שמחים על האפשרות שניתנה להם מטעם המדינה – לשלוח את ילדיהם לגן, בחינם. מצד שני, ההורים של הילדים שאינם גמולים חרדים מאוד, וקשה לי לבנות איתם תהליכי אמון ובטחון כדי שיחושו שילדיהם נמצאים במקום בטוח ושהגן עונה באופן אופטימלי על צרכיהם, הן הפיזיולוגיים והן הרגשיים. ההורים, ללא ספק, חשים לחץ בכל הקשור לגמילה.
"לצערי, אין מדיניות ברורה של משרד החינוך בכל הקשור להחלפת חיתול מצואה, יש גנים שלא נעים להם מההורים והם מחליפים, ויש שקוראים להורים שיחליפו לילד. חשוב לי לציין כי הקריאה להורים אינה נובעת מעצלנות כזו או אחרת, אלא משום שאין לנו תנאים פיזיים לקיום החלפות חוזרות ונשנות לכלל הילדים שלא נגמלו.
"יתרה מזאת, בזמן שהסייעת שלי מחליפה צרכים אישיים, אני נשארת לבד בגן/בחצר עם 34 ילדים. בתחילת השנה נאלצתי לומר להורה של ילד בן שנתיים ועשרה חודשים כי לא יוכל להישאר בגן בזמן תהליך קליטת ילדו. ההורה התקשה לקבל את דבריי מתוך חרדה לילד כיצד זה יחוש כשהוא 'מפספס' ועליו להמתין בבושת פנים להורה או למי מטעמו שיבוא ויחליף לו.
"אני יודעת שלא כל הרשויות מתנהלות באופן זהה, וזו בעיה. ברגע שאין מדיניות ברורה בכל הרשויות, המסרים אינם אחידים וברורים. בחוזר מנכ"ל אומנם כתוב שעל הסייעות להחליף את החיתולים לאורך כל השנה – אך הן לא נשמעות לכך. כתוצאה מכך, אנחנו יודעות כי יש קונפליקטים רבים בין הגננת לסייעת, האם על הסייעת להחליף חיתול או לא, האם היא חייבת להחליף חיתול הספוג בצואה או רק בשתן. יש סייעות שמתנגדות ולא מוכנות לשמוע על כך. אני מוצאת גננות צעירות שלא מצליחות להתמודד עם הסייעת שלהן וכתוצאה מכך הן מחליפות בעצמן את החיתול.
"הייתי שמחה למצוא דרך להפחית את כמות הקונפליקטים בינינו, אבל אני יודעת שכל עוד לא תיבנה מדיניות ברורה, הקונפליקטים על רקע ההחלפות יימשכו. וחבל, כי בסופו של דבר הילדים משלמים את המחיר הרגשי והמקצועי. הרגשי – כי רמת הסבלנות שלנו נמוכה; המקצועי – כי רמת הפניות הרגשית של הצוות אל הילדים היא נמוכה, וכתוצאה מכך יכולת הלמידה נפגעת בהתאמה".

מנקודת מבטה של סייעת:

– כסייעת שעובדת בגן למעלה מ־15 שנה, איך את מרגישה כאשר את נדרשת להחליף חיתול בגן?
"נאמר לנו בעירייה שעד סוכות עלינו להחליף חיתולים. בפועל, אני מחליפה חיתולים לאורך כל השנה. אני מתוסכלת מאוד מהמצב. אני מרגישה שיש חוסר הגינות כלפי הסייעות בתפקיד שנכפה עלינו. אני לא רוצה להחליף חיתולים ולנקות ישבנים. אני מרגישה שאנחנו נמצאות בדרך ללא מוצא, ואני לא אופטימית. ההורים מרגישים את התסכול ואומרים שאנחנו 'עושות להן פרצופים'".

מנקודת מבטה של אם:

משיחה עם אם לילד שהיה בן שנתיים ושמונה חודשים עם כניסתו לגן עולה כי ההורים חשים תסכול רב סביב סוגיית הגמילה בגן הילדים.
– כיצד חשת עם כניסתו של בנך לגן בזמן שיודעת כי למרות כל מאמציך הוא עדיין אינו גמול?
"הרגשתי אי ודאות תהומית, לא ידעתי כיצד יתבצע תהליך הקליטה, מי היא הגננת, מי יהיו החברים שלו, איך נראה הגן, וכיצד הוא יסתדר בגן בזמן שיהיה צורך להחליף לו חיתול. יומיים לאחר שהתחילה השנה קראה לי הסייעת שאבוא להחליף חיתול כי 'ברח לו קקי', ואני חשבתי שאני מתפוצצת. באתי לקחת את ילדי ולא חזרתי אל הגן.
"כשניסיתי לשוחח עם הגננת, היא הסבירה לי שהחוק הזה נכפה עליהם, כי אינם ערוכים פיזית וכי היא תעשה את המיטב לעזור בקליטת הילד וגמילתו. היא הבטיחה כי כעבור שבועיים תהיה אסיפת הורים לעדכון כללי. הייתי שבועיים היסטרית, הרמתי טלפונים להורים אחרים מהגן כדי לנסות להבין מה קורה, ואני בטוחה שכל הלחץ הזה עבר לגננת ובטח לילד שלי, אבל מה יכולתי לעשות?"
– ניסית לפנות למשרד החינוך או לעירייה?
"בתור נציגת הוועד בגן החלטתי לפעול עם עוד שני הורים. קבענו פגישה עם מנהל מחלקת החינוך בעירייה, והלכנו לדרוש תגבור, כדי שיביאו לפחות עוד סייעת אחת. היו לנו לא מעט שיחות, אבל לצערי מנהל מחלקת החינוך דחה אותנו בטענה שאין לו תקציב מתאים. זה הכעיס אותנו, בגלל כסף הילדים שלנו נפגעים.
"בהמשך קבענו פגישה עם המפקחת. המפקחת הייתה נחמדה מאוד והקשיבה לנו, אך טענה שאין לה דרך לעזור לנו כיוון שלא ניתן להוסיף עוד גננת לגן. המפקחת אף ציינה כי לעירייה יש אפשרות לתקצב סייעת נוספת. במילים אחרות, כל גוף העביר אותנו לגוף אחר.
"הרגשתי שאין עם מי לדבר, וממש הלחצתי את הבן שלי בגמילה. היום, כשהוא בן חמש, הוא עדיין 'מפספס', ואני בטוחה שזה בגלל הלחץ של הגן ושלי בגמילתו".

מנקודת מבטה של מדריכה פדגוגית:

– מהי את חשה לגבי התמודדות הגננות עם תהליך הגמילה בגני הילדים?
"יש לי תחושה לא טובה. לא לימדנו במכללה כיצד לעבוד עם ילדים בני שנתיים וחצי, ולא הייתה התמקדות בהכרת הילד, מאפייניו וצרכיו וגם לא בדרכי הטיפול בו. בשל יישום הרפורמה, שינינו את תוכנית הלימודים במסלול לגיל הרך: מושם דגש רב יותר על הגילאים הצעירים והוספת תכנים רלוונטיים, כמו מאפייני ההתפתחות של הגיל הזה, גמילה וכו'.
"המצב הזה גרם לתסכול רב בקרב הסטודנטיות, שהבינו כי עליהן לעבוד עם ילדים צעירים יותר ממה שחשבו בתחילה. לגבי הגננות בשטח, הן חסרות אונים מול המצב החדש שנכפה עליהן, ובוודאי שהגמילה לא נמצאת בראש מעיניהן. כתוצאה מכך נוצר חוסר שקט בגן, יש קונפליקטים עם הסייעת, אי שקט של הילדים והורים מתוסכלים. כל מערך הליווי של הסטודנטיות, בין אם זו חונכת בסטאז', או ליווי של 'אופק חדש' בשנת ההוראה הראשונה, לא נותנים מענה מספק למצב".
מהם המסרים של משרד החינוך?
"יש תחושה של כאוס במשרד החינוך. המסרים לגבי תוכנית הלימודים מצד המפקחות אינם ברורים ואינם חד משמעיים. יש מפקחות הדורשות אינטגרציה בתוכנית הליבה ויש שלא. הכאוס הזה יוצר בקרב הגננות אי שקט וצורך בתמיכה רגשית ומקצועית כאחת, והתחושות האלו, המוקרנות מלמעלה, עוברות אל הילדים".

מנקודת מבטה של מפקחת:

אירית עציון, מפקחת גני ילדים בפתח תקווה, מחדדת את הקשיים בהתמודדות עם סוגיית הגמילה בגיל הרך:
– איך למדתם על החוק?
"עם פרסום החלטת הממשלה, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, סימה חדד מה יפית, כינסה את מפקחות המחוז ודיברה על משמעות ההחלטה על גני הילדים ועל ההיערכות הנדרשת לכך. דנו כיצד מקימים כל כך הרבה גנים בזמן קצר, כיצד קולטים ילדים רבים מגיל צעיר, וכיצד לתת להם המענים הנכונים.
"ניסינו לאמוד מהו הצפי לגבי כמות הילדים שתירשם בכלל, וכיצד זה עשוי להשפיע על שאלת הגמילה בגן הילדים. חשבנו כיצד נגדיל את מספר הגנים מבלי לפגוע באיכות כוח האדם וכיצד ניתן להכשיר גננות חדשות בזמן קצר. הוקדשה חשיבה רבה לשאלה כיצד פותחים את כלל הגנים בתנאים הולמים, בצד החשש כיצד קולטים בגן עד 35 ילדים שחלק ניכר מהם עשוי להימצא בשלבי הגמילה מחיתולים.
"ילדים לא גמולים למדו במערכת גם קודם להחלטת הממשלה, אולם השאלה בדבר חובת קליטתם הייתה עמומה והשאירה פתח למדיניות הרשות המקומית. עם קבלת ההחלטה נוצר מצב שחייב את קליטת כל הילדים, גם אלה שאינם גמולים, ולפיכך היה עלינו להיערך לקליטה מיטבית תוך ראיית צורכי הילדים והבנה לצרכים המקצועיים והמגבלות של עבודת הגננת והצוות".
– מהו הסיוע שניתן לגננות ולסיעות בגן ?
"בתחילת הדרך, חלק מהרשויות נערכו למתן סיוע נוסף לגני הטט"ח, אם בסיוע לאורך השנה כולה ואם בסיוע לתקופה של מספר חודשים. סיוע זה היה משמעותי מאוד לצוותים החינוכיים, להורים ובוודאי לילדים. בגנים שבהם לא ניתן סיוע היה קושי גדול מאד והצוותים הציפו תסכול גדול שנבע מהצורך הרב בטיפול פיזי בילדים ובקושי לתת מענה מקצועי אל מול הפרט בקבוצה כה גדולה.
"לקראת תשע"ד הוקצו בנות השירות הלאומי, והתקן הוגדל משמעותית לקראת תשע"ה. בנוסף לסיוע זה ניתן כבר בתשע"ד מענה על ידי השירות הפסיכולוגי והייעוץ לגיל הרך בהדרכה לגננות ובהדרכת הורים. לדוגמה, בעיריית פתח תקווה נערך השפ"ח למתן סדנאות להורים בנושא גמילה.
"בנוסף, קיים אגף גנ"י פתח תקווה יחד עם השפ"ח והפיקוח מפגשים להורי מעונות היום נעמ"ת ו'אמונה', שכללו הדרכה לגבי משמעות הקליטה וחשיבות הגמילה המוקדמת לפני הכניסה למערכת העירונית, על מנת שההורים וצוות המעון ייערכו לשנת הלימודים הבאה. למיטב ידיעתי, ניתנו מענים מעין אלה גם ברשויות אחרות".
– לגבי צואה בגן, אין סיוע. נדרש מההורים לבוא ולהחליף לילד, וזו סוגיה לא פשוטה בכלל. איך הגיבו ההורים?
"יש הורים שקיבלו בהבנה את הבקשה לסייע לילדם, לאור היעדר תנאים הולמים בגן, ויש מעטים שהעלו התנגדויות. במקרים אלו סייענו לגננת בתיווך של איש מקצוע נוסף בדיאלוג עם ההורים.
"כמפקחות, אנו מציפות את הקשיים בשדה אל מול הממונים במשרד, עורכות מיפוי של ילדים לא גמולים בגנים, מעניקות עדיפות לגנים הזקוקים ביותר לסיוע, ומקיימות שיח עם הרשויות כדי שיקצו שעות סיוע לגנים.
"בראייתי, יש להגביל את מספר הילדים בגני טט"ח־ט"ח ל־25 בלבד ולדאוג לסייעת מקצועית נוספת בגן לאורך השנה כולה. אמנם נושא הגמילה מעורר שיח מקצועי חשוב, אך יש לראות את הנושא בראייה רחבה יותר ולהתייחס לצורכי הילד הצעיר במערכת, בתחום הרגשי־חברתי ובהתייחס לשלבי התפתחותו.
"יש באפשרותנו לסייע להורים בהקדמת תהליך הגמילה, אך אין ביכולתנו להשפיע על קצב התפתחותו של הילד. לפיכך עלינו לתת את התשתית הראויה לחינוך מיטבי בגן".

המלצות
מתוך התייחסות לעדויות מהשטח ומתוך הכרות מעמיקה של הנסיבות, ברצוני להציג מספר המלצות בנושא.

הכנת הקרקע מבעוד מועד:

* נדרשת בניית מדיניות ברורה וחד משמעית בנודע לאופן שיתוף הפעולה בין הרשויות המקומיות ובין משרד בחינוך בכל הנוגע לילדים שלא נגמלו וכבר נקלטו במערכת החינוך הציבורית. ניתן להסיק מהראיונות כי לא קיימת מדיניות ברורה המשקפת תפיסת עולם חינוכית מגובשת, אשר תכתיב, בין היתר, כיצד מתנהל תהליך הגמילה מחיתולים בגן הילדים, באיזה אופן ינהג הצוות בגן (הגננת והסייעת) בעת החלפת החיתולים, כיצד מיישמים ומפקחים על הגדרת התפקידים המוזכרים בחוזר מנכ"ל בנושא זה.
* ניתן לראות חוסר אחידות בין רשויות מקומיות: חלקן מוסיפות סייעת עד חודש דצמבר ואחרות אינן עושות זאת.
* יש לקיים מערך הדרכה למעונות היום ולגני הילדים הפרטיים בנושא גמילה מחיתולים.
* מומלץ לערוך אסיפת הורים כבר בסוף חודש יולי, שבמסגרתה הורים לילדים שאינם גמולים יקבלו הדרכה על ידי משרד החינוך כיצד לגמול את הילד וכיצד להתמודד עם קונפליקטים בכל הקשור לגמילה. יוגדר תפקיד הגננת כמדריכה ומלווה את ההורה בכל שאלה, דילמה או התלבטות.
* מומלץ לקיים מערך הדרכה לגמילה מטעם משרד החינוך, אשר ידריך את הגננות. אחר כך הן ידריכו את הסייעות וההורים, ויתנו להם תמיכה מתוך מקום של אמפטיה והכלה ולא מתוך מקום של ביקורת ותסכול. באופן הזה, כולם יעבדו בגישה חינוכית אחידה, שתוכתב על ידי משרד החינוך. מערך ההדרכה יופעל לאורך כל השנה, וכך כל דילמה של גננת תטופל באופן מידיי.
* נכון שיהיה מערך הדרכה שנתי גם לסייעות.

שגרת הגן:

* לטובת הילד, נכון שיהיו בגנים, שנבנו עוד לפני הרפורמה, תנאים פיזיים מתאימים כדי שניתן יהיה להחליף חיתול לילד, בכבוד ובצנעה. משמע, מקום מרווח שבו תימצא שידת החתלה נמוכה, לצד אגנית גבוהה שתעזור לסייעת לנקות את הילד ללא מאמץ מיותר, ומקום לאחסון ציוד של ילד שאינו גמול.
* עקב החלת הרפורמה, נושא כוח האדם בגן עלה לסדר היום. כאשר הסייעת מחליפה חיתול, נשארת הגננת עם 34 ילדים, מצב אשר גורם לתסכול רב. החלפות חוזרות ונשנות אינן מאפשרות לגננת להגיע ליעדים החינוכיים. כמו כן, הסייעת מתמקדת בהחלפות חיתולים ופחות בסיוע לגננת לקדם את הילד. תחושות אלו באות לידי ביטוי באווירה הכללית בגן, אותה סופגים הילדים כולם.
* ילדים שאינם גמולים חווים אי שקט פנימי מצד הגננת והסייעת, ומצב זה מוביל כאמור לאווירה לא רגועה בגן, לחוסר פניות רגשית כלפי הילדים ולפגיעה בלמידה לאורך כל היום.

* * *
אני רוצה להודות לד"ר סולי נתן על ההשראה לכתיבת מאמר זה.
כמו כן אני רוצה להודות לאירית עציון, מפקחת גני ילדים בפתח תקווה, על שיתוף הפעולה.

שלכן,

מיכל הרפז

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

כתיבת תגובה

מאמרים

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים