5 דברים שהכי מפחידים מנהלות גן וגננות !!

הרבה מאד מהדברים שגננות ומנהלות עושות, מקורם בפחדים. רבות מההחלטות מקורן בפחדים משתקים שלעיתים מערפלים את החזון והמקצועיות.הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אותם הפחדים, היא לזמן אותם מהתת מודע אל המודע ולהסתכל להם בעיניים.
לכן, הבאנו בפניכן את חמשת הדברים שהכי מפחידים גננות ומנהלות גנים ולכן דורשים מהם תעצומות נפש לפעמים על חשבון הילדים :

1. מפחיד לומר להורה שלילד שלו יש בעיה התפתחותית.

הרבה מהפעמים הכתובת כתובה על הקיר באותיות של קידוש לבנה. אולם, ההורה פשוט עיוור אליה לחלוטין. איך זה שאני רואה הכל וההורה לא רואה כלום, האם לא אכפת לו, האם הוא רואה ומתעלם ? מה יקרה לי אם אנסה להעיר את ההורה מ"שנת החורף" שלו כדי שיראה את כל הדברים הלא יפים שאני כן ראיתי והוא עוד לא ????
גננות רבות פוחדות שאם יפנו את תשומת ליבו של ההורה להיבטים הלא מושלמים של הילד שלו, יתפרץ ממנו זעם אדיר והגננת היא שתחטוף את כל ההדף. אז נכון.. הגננת היא לעיתים זו הנאלצת לנפץ את הפנטזיה הבסיסית המשמשת להורה כמנגנון הגנה – פנטזיית "הילד שלי מושלם" ולכן ההיפראקטיביות שלו היא סה"כ שובבות, בבית הוא מצליח בהכל ובגן לא כי שם בטח משעממים אותו והגננת גרועה ומחפשת חיים קלים… זו למעשה הסיבה שהרבה מהדברים שהגננת כן מזהה אצל הילד בגן, אינם עוברים להורה.
באמת לא פשוט להיות השליח המביא את הבשורה כי ההורה מסרב בכל תוקף לקבל את החבילה. התוצאה של הפחדים ההדדיים של ההורה ושל הגננת, היא פגיעה ישירה ומשמעותית בילד .

אז מה עושים ?

הדרך להתמודד עם הפחד, היא להבין שחובתה של הגננת להיות מקצועית מאד בתפקידה ובדיוק מהמקום הזה של חשיבה מקצועית היא תוכל לסייע לילד במקום שההורה לא יוכל מאחר והוא חושב על ילדו ממקום אמוציונאלי. אם הגננת תתגבר על הפחדים ותבין שזעמו של ההורה איננו מופנה אליה אישית אלה מהווה ניסיון נוסף להשתמש במנגנון ההגנה, היא תוכל להתמיד ולהישאר נחושה אמפאטית ומכילה במקומה המקצועי .

2. מפחיד לומר להורה בבוקר, כשהביא ילד חולה לגן, "אני לא יכולה לקבל אותו "

הורים מביאים ילדים חולים לגן מכל מיני סיבות, חלקן קשורות לעומס של מחויבויות בחיים שברובן יש ציפיות סותרות וכל מחויבות דורשת להיות ראשונה בסדרי העדיפויות. עובדה זו יוצרת את הפחדים של ההורה שלא לעמוד בציפיות ולקרוס תחת הנטל ותחושת הכישלון. לפיכך, הורים משתמשים לעיתים במנגנון ההכחשה, "הילד קצת מנוזל.. הוא בכלל לא חולה, קצת עייף אולי…., זה חום של צמיחת שיניים..". המנגנון מגן עליו מפני תחושות אשם ופחד במקרים בהם הוא לא מצליח לעמוד בציפיות של כולם ושל עצמו . זוהי שוב דוגמא קלסית בה הפחדים של ההורה והפחדים של הגננת מערפלים את שיקולי הדעת ויוצרים פגיעה ישירה ומשמעותית בילד.

אז מה עושים ?

גננת השומרת על מקומה המקצועי ולא האמוציונאלי אישי ועושה את עבודתה עם המון אמפאטיה והכלה, תצליח לסייע להורה לקבל ולהשלים עם התסכול ולקחת אחריות .כמו גם מול הילדים, נאלצת הגננת במקרים רבים, לעזור לילד לספוג ולהתמודד עם תסכול ולא תמיד היא תוכל לרצות ולפתור עבורו את הבעיה גם אם היא מפחדת קצת מהתגובה הזועמת שלו.

3. מפחיד לומר להורה שהחלטת לעלות את שכר הלימוד ולקחת שני ימי חופשה נוספים השנה

בכל מערכת יחסים נדרשת תחושת ביטחון ויציבות. זה ממש בסדר לטלטל את הסירה מידי פעם אבל גם לזה חייב להיות עיתוי וסממנים מקדימים. הורים זקוקים באופן מהותי לתחושת וודאות ושקיפות מול הגן על מנת שתחושת הביטחון תתקיים. לפיכך, כל שינוי שהוא בלתי צפוי עשוי לטלטל את הסירה ללא כל הכנה מוקדמת ולהפר את תחושת הביטחון ביחסים. אם כך, זהו כלל בל יעבור – שינויים בגן לא עושים באמצע השנה !!! מהסיבה הפשוטה, שאף אחד מהצדדים לא מרוצה כשהצד השני מפר את ההסכם. גנים רבים עושים שינויים בהחלטות "טכניות" במהלך השנה ובד"כ מסיבות מאד מוצדקות אולם, על אף הצדק וההוגנות העומדת מאחרי ההחלטה, זה עדיין הפרת הסכם. אם הכנסת חוג נוסף באמצע השנה תוביל לתוספת מחיר, אל תוסיפי את החוג גם אם הוא ממש נפלא. אם גילית שגנים רבים באזורך לוקחים מראש יותר ימי חופשה והצוות שלך ממורמר על כך, אל תחליטי שההורה יספוג את המחיר אלה מצאי דרך להגיע להסכמות למול הצוות .

אז מה עושים ?

הדרך להתמודד עם הפחד היא להבין שאת כמנהלת/גננת נושאת בחובת ההוכחה מידי יום, החלטותייך הן בעלות השפעה מכרעת בחייהם של הילדים וההורים. לפיכך, זכרי שלא תמיד במהלך השנה תוכלי לקבל החלטות אידיאליות אולם תוכלי לקבל החלטות אופטימאליות במסגרת כל נתוני וצרכי השטח ואז, כדי שבשנה הבאה לא תפלי לבורות שכאלה, בצעי תהליכי הערכות מעמיקים ומאורגנים לקראת השנה החדשה.

4. מפחיד לומר להורים שהמטפלת הכי אהובה על הילדים, זאת "שמחזיקה" את הגן, עוזבת

אז מה זה אומר, האם לא כדאי שתהיה לך עובדת מצטיינת שכזו בגן ?כזו שמסתדרת מעולה עם ההורים ועם הילדים ותורמת משמעותית למוניטין הטוב של הגן ? בוודאי שכן.. אולם, אין זה אומר שאת, כגננת/מנהלת גן, יכולה כעת להרפות, לנוח ולתת לה להיות הסיבה היחידה שההורים חשים ביטחון . אם חווית כזה מקרה זה אומר אחד משני הדברים :

אותה העובדת היא זו שבאמת "מחזיקה" את הגן. עבודתה החינוכית מול הילדים והתקשורת שלה מול ההורים הם חלק ניכר ועקרי מתוך סה"כ הנעשה בגן.

ההורים רק חושבים שהיא זו "שמחזיקה" את הגן. בפועל, תפקידיה, אחריותה ותרומתה בגן היא נמוכה בזמן ששאר הצוות הוא המקצועי, האמין והאוהב למול הילדים. הבעיה היא שההורה לא יודע זאת כי לא שיקפת והעצמת את התהליכים המשמעותיים באמת הקורים בגן .

אז מה עושים ?

בדקי איזו מהסיבות תואמות את המקרה שלך, טפלי בנושא ובכך תחושי שהפחד מתגובות ההורים יתפוגג .

5. מפחיד לומר להורה שהילד שלו ננשך, להראות לו נשיכה מזעזעת על הרגל או לחילופין, נפל וסימן כחול בוהק נגלה לו על היד.

הציפייה הבסיסית ביותר של ההורה למול הגן נובעת מהפחד הכי בסיסי שלו – שהילד שלי לא ייפגע פיזית ונפשית .הפחד של הגננת להודיע על אירוע שכזה, גם הוא פחד בסיסי – הפחד שילד הנמצא באחריותי ייפגע. על רבים משיקולי הדעת של ההורה ושל הגננת מאפילים הפחדים המאד בסיסיים הללו הקשורים באחריות שלנו, המבוגרים, לדאוג לביטחונם של הילדים קודם כל. הרבה פעמים, הורים לא מאפשרים לילד חופש בגני השעשועים שמה ייפלו ויפגעו, בגן לא מאפשרים לרוץ ולקפוץ שמה יפלו, חול עשוי להביא מחלות, בחצר גרוטאות יכולים להיות מפגעים בטיחותיים, על מדרגות לא מטפסים, לא מתרוצצים ולא מתלכלכים ….אז איך ילדים מתפתחים ???? הפחדים של ההורה והגננת עשויים להגביל את עצמאותו של הילד, את חופש הביטוי שלו, את היצירתיות שבו, את ההתפתחות המוטורית שלו, את התפתחות הדימוי העצמי, תחושת המסוגלות והצד הרגשי שלו. למעשה, אנו הרבה פעמים עשויים למנוע מהילד לעשות משהו כדי למנוע מעצמנו את תחושת הפחד והבהלה.

אז מה עושים ?

אם בכל זאת אפשרנו, התגברנו על הפחד ולא הצלחנו למנוע את הפגיעה ? חשוב להבין שאיננו יכולים למנוע כל פגיעה. בוודאי שאת החמורות והמסוכנות, אנו מחויבים למנוע בכל מחיר אולם, אנו חייבים להתייחס לרמת הסיכון ולהשלכות . אם קיים בפעילות, סיכון של פגיעה קלה, אפשר לאפשר את הפעילות ללא עקבות, לסמוך, להתגבר על הפחד, לפקח, ולא לתת לילד לספוג את המחיר בעצמאותו והתפתחותו. אם קיים סיכון לפגיעה מאד משמעותית ומסוכנת, יש להציב כללים וגבולות ברורים מאד בתוך המשחק, להיות שם כל הזמן ולפקח שהכללים המונעים נשמרים כל הזמן.

לסיכום

את הרציונאל הזה חייבים להבין כל הצדדים, צוות החינוך, ההורים והילדים !! כולם חייבים להבין מה מותר ומה לא, מהם הכללים והגבולות ומהו הרציונאל העומד מאחוריו. וכשילד כן קיבל מכה והרציונאל מאד ברור לכל הצדדים, עדיין מתקיימת חובת הדיווח להורה מיידית או בסוף היום אולם הגננת יכולה להיות פנויה להכיל את תגובת ההורה החרד ולא להיות עסוקה בפחדים של עצמה.

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן