למי שייך הקרדיט ומי נושא באחריות על הבעיות של הילדים ?

 

השנים חלפו ואיתם לא מעט דברים השתנו. מאז צאתן של הנשים לשוק העבודה, נכנסו מסגרות נוספות לחייהם של הילדים כבר בגילאים הרכים, ותפסו חלק מרכזי בחינוכם.
כיום ילדים רבים מבלים שעות רבות, במהלך היום, בגן הילדים ונחשפים גם להשפעת קבוצת השווים. לכן, קיימים היום סוכני חיברות רבים אשר מלמדים את הילד, מעבירים אותו תהליך חיברות וחלקם אף אחראים על החינוך שלו ביחד עם ההורים עצמם.
עם השינויים בחברה ובשל עליית המגמה הפוסט מודרנית, חל ערעור ניכר בתפקידי ההורים ובסמכותם. בשל כך, הורים מתמודדים עם השינוי המשמעותי בתפקידם כהורים ועם העובדה שהחברה מכירה פחות ופחות בסמכות ההורית כסמכות הבלעדית לחינוך של הילד וזאת כבר החל מהגיל הרך (דור 2005).
למעשה, הילד החל מהגיל הרך, סופג אין סוף מסרים וצורות התייחסות שישפיעו המון על הביטחון העצמי שלו, על צורת ההיקשרות שלו בעתיד ועל כל ההתפתחות שלו מבחינה חברתית, רגשית, מוטורית, סנסורית וקוגניטיבית. כעבור שנתיים, שלוש, הילד כבר מתקשר ומפגין בצורה מאד ברורה את היכולות שלו ואת התוצאות של כל אותם השפעות שספג באותן השנים.
יש ילד שיפגין יכולת קוגניטיבית גבוהה וידקלם את כל האותיות והמספרים בגיל 3, יש ילד שיפגין יכולת חברתית מצוינת כשיצליח להתמודד עם מצבים חברתיים מבלי להפגין תסכול גדול, יש ילד שיפגין אלימות ומופנות וכזה שיצייר "קישקוש" ולא צורה נדרשת גם בגיל 4.
וכאן עומדת שאלה מאד קשה שאף גורם לא רוצה להעלות.
מי מקבל קרדיט על כל אותם דברים נפלאים שהילד כבר יודע ועושה ומי, לעומת זאת, לוקח אחריות על כל הבעיות שהילד מעלה, בעיות המבקשות מענה ? ההורה או הגן ? מה למי ?
בין הורים לגנים ובכלל למערכת החינוך, קיים קונפליקט אירוני. מצד אחד, כל הורה מצפה שהגן יעניק לילדו אהבה, טיפול ויטפח אצלו התפתחות בריאה וטובה. מצד שני, ההורה מגדיר את הגן כגורם משני, ובכך ההורה לוקח אחריות מלאה על התפתחותו של הילד כמחנך עיקרי.
כשתוצרי החינוך מתחילם להראות סימנים, ההורה חש גאווה גדולה על הסימנים הטובים ומקבל אותם כחיזוק בתפקידו ההורי, אולם, כאשר הוא מתמודד עם התנהגויות קשות של חוסר בגבולות, אלימות, עיכובים התפתחותיים ועוד, הוא מקשר אותן לחוויות של הילד מהגן.
גנים, מהצד השני, צופים בילד מתפתח ומגלה יכולות והם תופסים זאת כחיזוק בתפקידם כאנשי חינוך. אולם, כשהילד מגלה התנהגויות בעיתיות, מופנמות, גילויי תסכול, קשיי הסתגלות ועוד, הם מיידית מייחסים זאת לבעיות מבית.
ללא ספק, חל שינוי בתפקיד ההורי וסוכני החיברות, כמו הגנים, תפסו חלק מאד מרכזי בחייו של הילד. כמה מתוך הילד "שייך" לגן וכמה "שייך" להורים ?
הגננת מדגישה בכל הזדמנות את עבודתה עם הילד והתקדמותו מאז שנכנס לגן, מצד אחד,
מצד שני, ההורה מספר להורה אחר כמה הילד התקדם, מספר כיצד עבד עימו בבית ומדגיש את הצלחותיו כהורה
וכל אחד מהצדדים רוצה שיכירו בהצלחות שלו בעבודתו המאתגרת עם הילד, הוכרה בכך שאנו הורים טובים והוכרה בכך שאנו אנשי חינוך מצליחים.
והרי, מהצד דיי ברור שהילד גדל ומתחנך ע"י ההורים והגנים, סופג מסרים, גדל ומתחזק תחת ידיהם האוהבות והחובקות של שניהם.
הורים וגנים כמו אבא ואבא חולקים מערכת יחסים. כמו שאבא ואמא מתווכחים מי ישן פחות בלילה, מי מחליף יותר חיתולים, מי נמצא יותר עם הילד רק כדי לזכות בהכרה שיש להם חלק משמעותי בחייו של הילד, או לפעמים למי יש יותר משמעות , כך גם במערכת היחסים בין הורים וגנים.
למעשה, אם כל צד יכיר באופן כנה וגלוי בתרומתו, במשמעותו ובמקומו של האחר בחייו של הילד, האפקט של אותה הוכרה יהיה אדיר ויתבטא ביחס אל הילד.
אנשי חינוך בגנים אשר זוכים להכרה במקומם ומשמעותם בחיי הילדים מצד ההורים, מסוגלים לתקשר בצורה נטולת פחדים, שקופה ואמינה עם ההורים משום שהם חשים שההורים מבינים את האתגרים היומיומיים בגן ורואים את פירות עמלם.
אנשי חינוך שלא זוכים להכרה זו מצד ההורים, נוטים לסחוב תחושות תסכול ומירמור על כך שעמלם אינו מובן ואינו נגלה לעיניי ההורים המגיעים בסוף היום לאחר שלא זכו לראות את כל העשייה והמאמצים שהושקעו בילדיהם. תחושות תסכול אלו יוצרות רעשים רבים בתקשורת עם ההורים . בכל הזדמנות מנסים גנים אלו "ליפות" את היום בגן על מנת להעביר להורה תמונה ורודה אותה הוא אולי יעריך. וידוע במודע או שלא, שבכל יום בגן יש טעויות, קשיים ואתגרים. הילד נפל, נשכו את הילד, הילד לא רצה לשבת לעבוד בשולחנות ובכל זאת, התיאור בסוף היום תמיד נשמע מושלם.
תקשורת שכזו מושפעת מחששות ופחדים של אנשי החינוך בגן פן ההורה לא יבין אותנו, פן הוא לא יקבל שבגן יכולים לקרות טעויות וקשיים. לפיכך, התקשורת אינה שקופה והאמון נפגע.
אם הורים וסוכני החיברות, כמו הגנים, יכירו בעובדה שהילד יגדל להיות תוצר של טיפול ומסרים ערכיים של שני הגורמים, יבינו את האתגרים הניצבים מול שניהם בתוך התהליך , יחושו ויביעו אמפטיה כנה אחד כלפי השני, התוצאה תהיה תקשורת אפקטיבית שתקדם כל ילד בגן.
למעשה, עם עליית המגמה הפוסט מודרנית, נשאלת השאלה, האם הילד הרוויח שני מחנכים עיקריים בחייו שיכולים להקדיש, כל אחד בזמנו, מאהבתו ומערכיו או אולי הוא פשוט הפסיד זמן עם ההורה? הכל תלוי במערכת היחסים ובתקשורת בין הצדדים.

 

שלכן,

מיכל הרפז

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן