השפעת קונפליקטים בין הורים לגן על פניות הצוות לילדים

מי חזק יותר, מי חכם יותר, מי מצליח יותר בחברה של היום ? ומהי בעצם ההגדרה למילה "מצליח" ומי הגדיר אותה בכלל ?
הורים רבים, בעידן זה, כבר מבינים שהם מגדלים דור שלם של שורדים והפחד שהילד שלנו יהיה חלש יותר, חכם פחות, ולא מספיק נחוש, מרגיש כמו פחד קיומי. החברה הכתיבה רף בגובה אימים וילדנו נדרשים לעמוד בו באם הם רוצים להצליח ואפילו רק לשרוד. כל הורה מביט קדימה לעבר ביה"ס, תיכון, צבא ואקדמיה וזאת החל מהיום בו נראה צבע אדום על מקלון בדיקת ההיריון.
למעשה, הורים מכניסים פעוטות למסגרת גן, פעוטון או משפחתון, בציפייה שכבר שם הילד ילמד ויאשר את התפתחותו התקינה ואפילו הגבוהה מהממוצע, על גבי יצירה על דף לבן . כל הורה מצפה ואף זקוק, ברמת הצורך הבריא, להיות שותף ולקבל מידע לגבי ילדו באופן שוטף והדרך הכי מהירה ופשוטה לעשות לזאת היא לראות את הדפים עליהם יצר הילד את יצירותיו בגן וזה כאילו מספק את כל המידע . למעשה, כמו שיקוף מוחלט של המציאות החברתית בה אנו חיים, גם את התוצאות בגן אנו מבקשים לראות אינסטנט.
החברה בה אנו חיים, למעשה, הציגה בפנינו אין סוף אפשרויות וכדי שהחיים שלנו יהיו ממצים אנו חייבים להספיק את הכל ולהיות הטובים ביותר כדי להיות מאושרים. נורמה זו משפיעה על הורים רבים בתפקידם ההורי. באופן טבעי ביותר, כל הורה מבקש להדריך את ילדיו ולהקנות לו כלים כדי שישרוד את הסביבה בה הוא חי והוא גם מצפה מכל מטפל או מסגרת נוספת בחייו של ילדו לעשות עבורו את אותו הדבר.
וכך, החברה משפיעה על ציפיותיו של ההורה וההורה משפיע בציפיותיו על תפקידו של איש החינוך בגן. אנשי החינוך, החל מהגיל הרך , עומדים מול ההורה מלא הציפיות והצרכים ומושפעים מאותן ציפיות וצרכים "כרוח הורית" המרחפת מעליהם במהלך כל היום בו הם מתמודדים עם הילדים . הרוח ההורית מרחפת לאורך כל היום ובמהלך כל פעילות בגן ובשל כך, אנשי החינוך, בצורה לעיתים בלתי מודעת, ובהרבה מהמקרים בצורה מודעת לחלוטין, מחפשים את הדרך להציג להורה את עבודתם ותרומתם לילד כדרך לרצות את ההורה. לעיתים, הצורך לרצות את ההורה, עשויה להיות כצורך אמוציונאלי להערכה מצדו ולתחושת משמעותיות הניתנת ע"י הכרה בפועלו ותרומתו ואפילו כצורך עסקי נטו.
שרשרת המסרים עוברת כמו בטלפון שבור כאשר החברה, כביכול, רוצה אינדווידואלים מסופקים ומאושרים אך מעבירה את המסר עם עיוות קל הנשמע כאינדווידואלים חזקים, תחרותיים ומצליחים. ההורה שקולט את המסר, רוצה שילדו יהיה ילד שמח, אהוב ובעל ביטחון עצמי אך בפועל המסר עובר לגן עם עיוות קל שנשמע כמו ילד אהוב חברתית שיודע לספור עד 100, לדקלם את כל האותיות בעברית, אנגלית וצרפתית ולקרוא בגיל שנתיים. הגן קולט את המסרים מהחברה ומההורה ומתקשה להתעלם מהם כאשר הוא נדרש לקדם כל ילד מהמקום בו הוא נמצא, לצייד את הילדים בכלים להתמודדויות רגשיות וחברתיות ולראות גם את אשר נעלם מין העין לכל הסביבה אך זועק לגננת להתייחסות .
ללא ספק, כשמשחקים בטלפון שבור, מישהו בסוף נועד להיפגע ובמקרה זה, את המסר "העקום" הילד עשוי לספוג . אם ורק אם, היינו חוזרים מהסוף להתחלה וקולטים את המסר הראשוני, "אינדווידואלים מסופקים ומאושרים" , היינו מצפים מאנשי החינוך להתייחס לכל ילד כאינדווידואל בעל רמת התפתחות משלו, צרכים אינדיווידואליים, היסטוריה משפחתית וסיפור המרכיב את אישיותו וחייו. היינו מצפים שאת התוצאות נראה על הילד ולא רק על הדפים, במסיבות ובאסיפות ההורים. היינו יותר סובלניים, תומכים ותקשורתיים ואולי אז היינו יד אחת עם אנשי החינוך והיינו הופכים לרוח להשראה ולא להרתעה.
בואו נעצור את כדור השלג, את שרשרת הטעויות ונתחיל להקשיב למסרים ולצרכים האמתיים של ילדינו להיות אנשים, אינדווידואלים בריאים, מסופקים ומאושרים.

 

שלכן,

מיכל הרפז

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן