הקשר בין קשיים חברתיים לעיכוב התפתחותי אצל ילדים

צמד המילים "תכנית לימודים" יוצרות ברגע הראשון רושם שמדובר בלמידה קוגניטיבית בלבד .
גננות רבות שואלות את עצמן ואחת את השניה עוד לפני תחילת השנה, מה אלמד את הילדים ?
אז מה כן נחשב לנושא בתוך תכנית לימודים, כזה שהגננת תקדיש לו מקום על לוח התוכן בגן ?
הייתכן שכל איש חינוך מפרש את המילים "תכנית לימודים" אחרת ?

שנת הלימודים החדשה – שוב כמו מעגל החיים, חוזרים להם חגי ישראל ועונות השנה ומאפשרים לאנשי החינוך להיצמד לתכנים מוגדרים המחייבים אותם כסוכני תרבות. ובו בזמן, כל אחד "מהשחקנים" בגן, אנשי חינוך, ילדים והורים מפגינים צרכים שונים.
הגננת מריחה את חגי תשרי בפתח, הרימון, הדבש והתפוח, שופרות, תפילות, ארבעת המינים, סוכות ושמחה רבה ומרובה..
בין היום הראשון לגן ועד לערב חג של ראש השנה, הזמן כל כך קצר "והמלאכה כה מרובה", יש כל כך הרבה מה ללמד, שפע של רעיונות מתרוצצים בראשה של הגננת ובכך מעצימים את הצורך "להספיק" ללמד כמה שיותר שהרי ככל שתספיק יותר, כך תחוש משמעותית יותר.

ולגן, בתחילת השנה, מגיעים הילדים עם היכולת להיחשף לכל כך הרבה תכנים, גירויים וחוויות אולם על מנת להיות פנויים ללמידה, להתנסות, לחקירה ולחוויה, הם זקוקים תחילה להסתגל לגן ולבנות מערכת יחסים של אמון וביטחון עם המטפלים החדשים בחייהם.
המצוקה עימה מגיעים הילדים לגן בתחילת שנה היא מאד אמיתית ומחייבת התייחסות מקצועית הכוללת: הבנה מלאה של המצוקה וסיבותיה, הכרות מעמיקה עם כל ילד בגן כאנדווידואל בעל קצב הסתגלות משלו והקדשת זמן ומשאבים משמעותיים לתהליך.

תהליך ההסתגלות בגן כולל לא רק הפגת החששות של הילד מפני נטישה ובניית אמון מול המטפל, התהליך כולל הכרות והסתגלות לסדר יום חדש, לסביבה חדשה, לכללים וגבולות חדשים: כללים סביב שולחן האוכל, בחצר, על השולחנות הדידקטיים, בסביבת המשחקים ועוד).
אם ילד לא יפנים את הכללים, גבולות וסדר יום, הוא יתקשה לבנות את האמון ויחוש באופן קבוע אי וודאות .

בתחושה שכזו, הלמידה לא תעשה מתוך הבנה מעמיקה לגבי התהליך שהילד עובר והפגנת אמפטיה כנה לאורך כל הדרך, ובעצם הלמידה וההסתגלות לא תתרחש.
לפיכך, בתחילת השנה הצורך המשמעותי ביותר של הילד הוא להסתגל לגן, לרכוש הרגלים וחוקים בתוך סדר היום החדש על מנת לחוש וודאות וביטחון.

בתחילת שנה גם ההורה נמצא בתהליך של שינוי ומעבר בחייו ועליו לבנות אמון מול מטפלים ומסגרת המשתתפת עימו בתהליך גידול וחינוך ילדו. חסר לו הידע, הוא לא שותף למה שהילד עושה בגן במהלך היום והוא חווה קושי רגשי ותסכול כל בוקר בעת הפרידה. עם חלוף הימים מתחילת השנה, ניראה שהילד הבין שבכי ותחנונים לא יגרמו להורה להישאר, לכן עוצמת התגובה למצוקה נחלשת וגם המצוקה עצמה במרבית המקרים. עם זאת , תהליך ההסתגלות רחוק מלהסתיים. זהו הזמן בו הילד פנוי יותר להפנים את חוקי וכללי הגן ואת סדר יום.
לפיכך, בתחילת שנה גם ההורה צריך להתרגל לכללי הגן (שעות הגעה בבוקר ושעות איסוף, מדיניות הגן בנושאים רבים וסדר יום חדש בו מתקיימת החלוקה באחריות על הטיפול והחינוך של הילד).

אם הגננת תשלח את הילד בתחילת השנה עם תיק מלא ביצירות וגזירות של רימון ותפוח ולצד זאת הילד יגלה קושי בהסתגלות או לחילופין ההורה יפגין חרדה וחוסר ביטחון, עלינו לשאול את עצמנו אם מיהרנו במעט לנושא הבא של תכנית הלימודים השנתית המתחילה בנושא ההסתגלות והטמעת הרגלים וכללים.

חשוב מאד לזכור שבעת שינוי ומעבר בכל שלב וגיל בחייו של אדם, חלים תהליכי הסתגלות הכוללים למידת הסביבה, האנשים, רכישת הרגלים, כללים וסדר יום באמצעותם ניתן לחוש וודאות, ביטחון ושייכות.
שלבים אלו הינם הקשים ביותר בעת מעבר ושינוי בכל גיל לפיכך מחייבים זמן, סובלנות ומשאבים אך באופן אירוני, הם אינם נתפסים כשלבים של למידה משמעותית אלא כמשהו שמתרחש מעצמו עם הזמן תוך ציפייה שיתרחש מהר ככל הניתן. האומנם כך ?

האם ילד לומד לבד ליטול ידיים לפני ואחרי הארוחה או שמה צוות החינוך בגן חייב להיות נחוש וסובלני ולהקפיד על כך מידי יום ובכל ארוחה עד שהילדים לומדים שפעולה זו היא חלק מהרוטינה ועושים זאת מבלי לפנות לכך אנרגיה וחשיבה ?
האם הילדים לומדים לבד מתי אוכלים וכיצד מתנהגים בשולחן בעת הארוחה או שמה גם כאן צוות החינוך חייב להיות נחוש וסובלני בהטמעת הכללים וההרגלים סביב השולחן.
האם ילד לומד לבד לסדר את המשחקים לאחר שסיים לשחק או שמה מדובר בעבודה קשה המצריכה המון סובלנות ואמפטיה בללמד את הילד שזה כלל והרגל בעת משחק.
האם ילדים היושבים בשולחן שבמרכזו ישנה קופסת צבעים, ידעו כיצד להשתמש ולחלוק בהם מבלי להיכנס לקונפליקטים או שמה זוהי למידה תהליכית של כללים בשולחן העבודה בה לומד הילד להחזיר צבע בסיום השימוש לפני שייקח צבע אחר מהקופסא. האם צוות החינוך בגן צריך לשאוף ללמידה על החומרים השונים והשימוש בהם או שמה עליו לשאוף קודם להנחלת כללי העבודה בשולחן ? מה חשוב יותר ללמד בתחילת השנה ?
האם ילד גמול ידע לבד לגשת בזמן לשירותים, להשתמש בהם באופן תקין, ליטול ידיים ולסדר את עצמו מבלי שצוות הגן יסייע לו בסובלנות תוך הקדשת זמן ומשאבים ללמידה עד שהילד ירכוש את ההרגל ?
כנ"ל לגבי הרגלים בחצר, בכניסה לגן, בתחילה ובסוף יום, הרגלים וכללים המסייעים לילד להרגיש שייך ובטוח בסביבה החדשה. הרגלים המעניקים תחושת וודאות וביטחון ומפנים אותו לנושא החשוב הבא.

אם כך, מצד אחד הגננת בעלת צורך "להספיק" כי החגים מתקרבים וצריך כבר "להיכנס לעניינים" ואם לא נספיק אז "מה בעצם עשיתי כגגנת ?" "מה לימדתי את הילדים עד כה ?"
מצד שני, הילד – שזקוק לתחושת ביטחון, אמון, וודאות לגבי הסביבה שלו, לגבי המטפלים ולגבי סדר היום בגן.
כמו כן, גם ההורה צריך תחושת אמון וביטחון בתהליך ההסתגלות שהוא חווה. ללא ביסוס של מערכת יחסים זו, עשויים להתפתח קונפליקטים בין ההורה לצוות הגן על בסיס של חוסר וודאות חרדות ותסכול.

ומה נאמר להורים וכיצד נסביר מה עשינו עם הילדים בגן אם לא לימדנו על רימונים ותפוחים ??
אז נכין לכל ההורים כרטיס ברכה במייל, או על דף פשוט….
וכן….ניתן לקשט אותו ברימונים, נצנצים ושופרות ולצד זאת נעדכן את ההורים על חשיבותו של הנושא הראשון בשנה בתכנית הלימודים תואמת ההתפתחות – ההסתגלות !

אהבת את המאמר? שתפי עם החברות למקצוע ! :)

שנת לימודים פורייה ומהנה,

מיכל

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן