האם כל דבר חייבים לדווח להורה ???

בשיחה עם חברה על כוס קפה תהינו עד כמה רואים את הילדים שלנו במערכת החינוך "מבחינתי, ציינה בפני החברה, הילד שלי הוא הכי מיוחד, רק הוא יכול להעביר בי צמרמורת, רק הוא יכול להעלות הבעה של אושר אמיתי על פני… אני תוהה אם הוא מצליח לעשות את זה גם לגננת ? האם היא מצליח להדהים אותה כמו שהוא מדהים אותי ? האם גם היא חושבת שהוא ממש מיוחד, האם היא רואה אותו כמוני?"

כשהילד המיוחד שלנו עובר מהמסגרת הביתית בה הוא היה המיוחד היחיד למסגרת בה הוא עוד אחד מבין כ 20 מיוחדים נוספים, אנו תוהים אם בגן הוא עדיין נשאר מיוחד ? האם באמת רואים אותו בגן, נדהמים ומתמוגגים מדברים שהוא עושה או שמה הוא נטמע בתוך קבוצה ופועל בתוך סדר היום הכללי ?
כמה הורים באמת זקוקים להבנה שבגן באמת רואים את הילד שלהם כאנדוידואל ולא עוד ילד מהקבוצה ?

גנים רבים דואגים לשקף בדרך זו או אחרת את נושאי הלימוד, החוויות והפעילויות בגן באופן כללי ולכלל ההורים. עם בואה של הטכנולוגיה המתקדמת יכולות גננות רבות לצלם בין רגע בניידים שלהן תמונות הווי מהגן ולשלוח מקבצי תמונות להורים במייל .
אילו ישבתם ליד הורה המתבונן בתמונות הייתם רואים אך עיניו מתכווצות ממאמץ בעת חיפוש אחר ילדו בתוך מקבץ התמונות. איפה הוא? מה ואיך הוא עושה ?
השיקוף לגבי הנעשה בגן באופן כללי הוא חשוב והכרחי אך הוא איננו מהווה תחליף לדיווח ולשיקוף הפרטני לגבי כל ילד מול הוריו.
מתי צריך לדווח ולשקף להורה על הילד באופן פרטני ?

נתחיל בסיטואציה השכיחה ביותר בה הורה אוסף את ילדו מהגן ומתבונן בשקיקה בגננת או בסייעת עם תשוקה לכמה מילים שבאמת יתנו לו להרגיש שהילד המיוחד שלו הוא זה שהיה היום בגן ולא הפך לעוד חלק מתוך השלם ..
כשההורה מגיע לגן, מרגע שהדלת נפתחת הוא רואה קבוצת ילדים ומתוכם מנצנץ כמו יהלום הילד שלו, זה עם החיוך הכובש, זה עם השנינות והחוכמה, זה שבבית מצחיק את כולם וזז כמו רקדן לצליל כל מנגינה.. האם הגננת ראתה אותו כשהוא רקד היום בחוג, האם היא ראתה כמה הוא רגיש לילדים אחרים, האם היא ראתה איך הוא הפגין חוכמה ויצירתיות במשחקים ?
לכל הציפייה הזו עונה הגננת, " הוא היה מקסים והכל היה בסדר גמור…" . למשפט הזה בד"כ מתלוות שאלות לא ברורות עם טון של תהייה מצד ההורה " אז מה.. הוא אכל, שתה..הוא היה בסדר? ",
"כן, אכל בסדר גמור, ישן, הכל היה בסדר.." משיבה הגננת. ההורה מחייך, הילד מנפנף לשלום והם יוצאים לדרכם כשההורה עם סימן שאלה ענק מעל ראשו ובניסיון לספק את שאלותיו הוא "מציק" לקטנטן ומנסה לדלות מידע, "איך היה היום? היה לך כיף? עם מי שחקת? …"
במקרים אחרים יתעוררו דילמות וקונפליקטים שבפועל אין להם בסיס אמיתי אלה רק המון תחושות של אי וודאות .
ההורה יוצא מהגן בסוף כל יום בתחושה שהוא לא שותף ולא שייך לחלק גדול בחייו של ילדו. ההורה חש שהוא מוסר אותו בבוקר, חוזר אחה"צ וכאילו מנותק לחלוטין ממה שארע בין לבין וזה בעיקר הגורם שיוצר את תחושת חוסר הביטחון.

דיווח יום יומי מפורט לגבי היבטים כגון אכילה, שינה, צרכים וכדומה הוא בהחלט חשוב ומשמעותי עם זאת, לא הוא שיספק את הצורך של ההורה להרגיש שבאמת רואים את הילד המיוחד שלו גם בגן, שבגן מסתכלים עליו כפרט והוא לא הופך לעוד גלגל במכונה המשומנת של "החלפת חיתולים, זמני ארוחה, משחקי קופסא ומשחקי חצר…" .

כאנשי חינוך אנו חייבים תמיד לזכור שלגן נכנסים ילד והורה ועימם עולם ומלואו.
יש לנו אחריות וזכות ללמוד ולהכיר כל ילד וכל הורה על תכונותיו וצרכיו האינדיווידואליים כבר בתחילת השנה ומרגע זה לדבר לכל אחד ועל כל אחד באופן פרטני .
לאורך כל היום מחובתנו להסתכל על כל ילד ולפגוש את עולמו, לראות את הדברים המשמעותיים באמת שהוא עושה, מתנסה וחוקר.
ככל שנראה כל ילד בפני עצמו נוכל לזהות את ההתנהגויות הייחודיות לו, דברים משמעותיים שקורים לו אפילו אלה שחוזרים על עצמם מידי יום.

נוכל לספר להורה בסוף היום דברים כגון :
"היום איתי הפגין אמפתיה. הוא ראה את עידו התינוק בוכה, הרים לו את המוצץ והכניס לו לפה, הוא ניסה להרגיע אותו וזהו ביטוי אמיתי לאמפאטיה ! היינו מאד גאים בו וחיזקנו את ההתנהגות הזו "

"היום יעל סידרה את כל המשחקים אפילו שלא היא פיזרה אותם, היא עזרה לחבריה לסדר. היא תמיד אוהבת לקחת אחריות ולעזור "

"גלי אוכלת מאד יפה בעצמה, היא מאכילה את עצמה בכפית והתאום עין יד שלה מצוין, היא מחזיקה את הכפית ביציבות ונהנית מאד מהעצמאות. היום היא האכילה את עצמה והתלכלכה, היה לה רוטב אדום מהספגטי על האף והיתה נראית כמו ליצן, צחקנו כולנו, חבקנו ונשקנו אותה"

"היום מירון רב עם יגל על צעצוע. הם התווכחו והוא ניסה לחטוף ליגל את הצעצוע. ניגשתי אליהם ושיקפתי להם את הסיטואציה בהבנה לעובדה ששניהם רוצים את הצעצוע. מירון הסתכל על יגל תוך מחשבה והלך להביא צעצוע נוסף והציע אותו ליגל . יגל סרב ומירון היה קצת עצוב ושיחק עם הצעצוע השני עד שיגל עזב את הצעצוע ומירון לקח אותו. לפתע שניהם המשיכו לשחק בשני הצעצועים יחד . כל כך יפה לראות אך ילדים לומדים לפתור לבד וביצירתיות דילמות בחיים"

השיקוף להורה באופן פרטני בסוף היום לא צריך להיום ארוך ומפורט אלה צריך להכיל לפחות מקרה אחד מהיום גם אם הוא שגרתי וחוזר על עצמו מידי יום. המקרה למעשה, משקף על כך שאנו באמת רואים את הילד.

חייבים לזכור שגם אם הילד אכל, שתה, ישן ולא ארע כל אירוע "חריג" אין זה אומר שלא אירעו דברים משמעותיים אחרים נהפכו, כל יום בחייו של ילד הוא משמעותי לאין ערוך מאחר ובגיל הרך כל רגע ביום מתרחשת למידה חדשה.את הפירוט הרחב יותר הכולל דיווח לכלל ההורים לגבי הנעשה בגן ובאופן פרטני נרחב לגבי כל ילד, חשוב לעשות בתדירות גבוהה. ניתן לעשות זאת באמצעות לוח הורים בגן, מיילים מפורטים להורים על הנעשה בגן ולא רק על חגים ועונות אלה על הטמעת הרגלים יום יומיים, ערכים בגן, חוויות, גילויי אמפתיה של ילדים, נושאים חברתיים, חוויות סביב שולחן האוכל, ריקודים בגן, חוגים, דילמות בחצר הגן ועוד.

את הפירוט הרחב יותר הכולל דיווח לכלל ההורים לגבי הנעשה בגן ובאופן פרטני נרחב לגבי כל ילד, חשוב לעשות בתדירות גבוהה. ניתן לעשות זאת באמצעות לוח הורים בגן, מיילים מפורטים להורים על הנעשה בגן ולא רק על חגים ועונות אלה על הטמעת הרגלים יום יומיים, ערכים בגן, חוויות, גילויי אמפתיה של ילדים, נושאים חברתיים, חוויות סביב שולחן האוכל, ריקודים בגן, חוגים, דילמות בחצר הגן ועוד.
כמו כן, דיווחים פרטניים להורה חשוב שיתקיימו במסגרת שיחות אישיות בתדירות של לפחות 3 פעמים בשנה ושיהיו מלוות בהדרכה הורית מקצועית.
כמו כן, דיווחים פרטניים להורה חשוב שיתקיימו במסגרת שיחות אישיות בתדירות של לפחות 3 פעמים בשנה ושיהיו מלוות בהדרכה הורית מקצועית.

יש לכם בגן ילד מיוחד ועוד ילד מיוחד ועוד ילד מיוחד ועוד ילד מיוחד…. ולא קבוצה מיוחדת של ילדים. תפקחו את העניים והסתכלו סביב…

מאת מרכז הרפז בע"מ
כותבות : מיכל הרפז ושלי נער

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן