הצד שלה, הצד שלכם

 

מתוך "נענע 10"

הגננת ניצבת מולכם בדומה לאופן שבו אתם ניצבים מול ילדיכם – אתם מבקשים ודורשים, והיא צריכה לתת ובאותה אנלוגיה, עליה להציב גבולות. איך לעשות זאת ולשמור על המרקם העדין של היחסים ?

מרץ , גני הילדים הפרטיים בעיצומה של ההרשמה לשנת הלימודים הבאה, מציגים את תכולתם הבלתי מוצנעת ואת הבטחתם להיות הבית החם האולטימטיבי לילדינו. חצי שנה מראש פותחים הגנים הפרטיים את שעריהם ומציעים מכירת כיסאות פומבית, שמאיימת להיסגר בכל דקה נתונה.
כהורים, אנו רוצים כמובן את הטוב ביותר עבור ילדנו, על מנת להיות בטוחים שיקבל גם בהיעדרנו את הכלים המרביים להתפתחותו ולהעשרתו. אנחנו, מצדנו, כדי לקבל תמורה מלאה לכספנו – עלולים להפעיל לחץ רב על הגננת, עד שתמצא את עצמה במצבים לא נעימים בניסיון לעמוד בדרישותינו. וכך נוצרת משוואה הקובעת כי כפי שאנחנו מנסים לרצות את ילדינו, כך מנסה הגננת או בעלת הגן לרצות אותנו, גם אם אינה תמיד יודעת כיצד לעשות זאת. לגננות רבות יש ידע, ניסיון וכלים להתמודד עם מגוון הבעיות של הילדים, אך פחות כלים להתמודד עם דרישות וטענות ההורים.
את הצד של הגננת במשולש הקסם גן-הורה-ילד, מנסה לחזק מיכל הרפז, בעלת מרכז הרפז לייעוץ וניהול חינוכי ופדגוגי לגני ילדים המעניקה לגננות ולמנהלות גן כלים לבניית ערוץ תקשורת פתוח וחיובי עם ההורים.
הרפז, שעבדה בעבר כגננת, ניהלה מעון יום ומנחה קבוצות הורים רבות, חיפשה את הדרך לשלב ייעוץ חינוכי פדגוגי עם הייעוץ העסקי. לטענתה, גן הוא עסק לכל דבר, וההורים הם לקוחותיו מחד גיסא, וכלי השיווק שלו מאידך גיסא.
מותירות בצד את צורכי ההורים
"אין אף אחד שמלמד לנהל גן ילדים שמשלב ייעוץ חינוכי ועסקי גם יחד, ומכאן עולות הבעיות", קובעת הרפז. "בעלות גנים לא יוצאות ללמוד כיצד לנהל גן, איך בוחרים צוות מיומן ואיכותי, איך בונים מדיניות של גן ובאיזו דרך נותנים משוב להורה על ילדו, ולא מבקרים אותו.
"רוב הגננות מקפידות להבין את צורכי הילד, אך מותירות בצד את צורכי ההורים, עד שהן מגיעות למצב של חוסר נוחות, רגישות יתר ומתן מענה רגשי ולא מקצועי לצורכיהם", היא טוענת.
לדבריה, ככל שרמת הביטחון של ההורה בגן תהיה נמוכה, מלאת ספקות וחששות, כך תעלה רמת הבדיקה שלו. "כשאני אומרת בדיקה, אינני מתכוונת להעפת מבט חד ודוקרני שכל אמא שולחת אל הגן שאותו היא בודקת, ודרכו היא מנסה למצוא פגם כלשהו בכל דרך שהיא", מסבירה הרפז.
"שקעים, תקעים, ארונות נמוכים, מקלחות, ארוחות, סוגי תבלינים – כל אלה ואחרים חשובים מאוד, אך לא כמו השאלה המרכזית שאיתה עלינו לפתוח ולבחון כל גן העומד לאכלס ילדים: עד כמה שיטת החינוך, היחס האישי ודרך ההתנהלות של הגן ועובדיו מתאימים לצרכינו ולצורכי ילדינו.
"אם אנו כהורים לא מאמינים בגישה מסוימת שבה פועל הגן, מן הסתם הזמן יעלה שאלות ויעורר בתוכנו את התחושה כי איננו מקבלים גמול הולם לכספנו. הרבה מאוד אמהות נחושות בדעתן שהגן יכול לספק את צורכי הילד שהן אינן יכולות/מספיקות להעניק. לא תמיד זה עובד".
מערכת רציונלית של גבולות
הרפז מעבירה לגננות ייעוץ אישי והרצאות כיצד להבין את ההורה. "בחלק מהמקרים הן אינן מבינות את ההורה באופן טבעי. הן יוצאות נגדו, מחמיצות פנים", היא טוענת. "רוב הגננות חשות שההורים מתערבים יתר על המידה בפעילות היומיומית של הגן, ומכאן מתעוררות התנגחויות מול הגננות שמשדרות את הרגשתן ללא מילים. מצב זה מוביל אותן לרצות את ההורים הלא מסופקים, במקום לעמוד על דעתן ולהגן על צורכי הגן. הגן חייב להקים מערכת רציונלית של גבולות מול ההורים".
מהי הצבת גבולות להורים?
"הצבת הגבולות מבהירה להורה מה מותר ומה אסור בהתאם למדיניות מנהלת הגן. חשוב להציב גבולות באופן ממוקד ולא כללי מדי. אין לומר רק 'לא', 'אסור', 'אני לא מסכימה', אלא להסביר את כוונת האיסור.
"למשל, אם למנהלת הגן חשוב שהילדים לא יגיעו לגן עם ממתקים, היא יכולה לבקש לא לשלוח עם הילד ממתקים. הרציונל הוא כי 'כל הילדים רוצים לקבל מבנך ממתקים, הוא מסרב, ועל רקע זה נוצרים עימותים חברתיים שיכולים להיחסך'. על מנהלת הגן להוסיף ולומר: 'אם יש לך קושי עם ארוחת הבוקר, אנא פנה אליי ונראה איך נוכל לתת לך ולילדך את המענה המקסימלי, כך שכולם יהיו שבעי רצון.
"הצבת הגבולות חשובה להורה ולגננת משתי סיבות", היא מסבירה. "האחת עבור ההורה: כדי לספק לו תחושת ודאות מה כן קורה בגן ומה לא, ולגרום לו ליצירת אמון וביטחון במנהלת הגן ובצוותה. השנייה עבור מנהלת הגן: לחסוך בזבוז אנרגיות נפשיות רבות על ויכוחים שנגרמים כתוצאה מהורים שאינם מכבדים את מרחב הפעולה שלה.
"מבחינה פיזית ורגשית, ההורים מתישים את מנהלת הגן, הופכים אותה לפחות ממוקדת ופחות החלטית. מנהלת הגן זקוקה גם לכיבוד צרכיה האישיים, למען התפתחותה האישית ולמען תפקודה התקין כמנהלת. למשל, הגעת הילד בזמן וללא ויכוחים חיונית להמשך היום התקין של ההורה והילד, אך גם לשלוות מנהלת הגן".
מדוע מתקשה מנהלת הגן להציב גבולות להורים?
"מנהלת הגן לא תתעמת כיום עם ההורה ותסרב להצעותיו מכמה סיבות. קודם כל שכר הלימוד – בגנים הפרטיים הורים משלמים את שכר הלימוד לילדיהם. סיבה זו גורמת למנהלות הגן לחשוב כי אם ההורה לא יקבל את כל מבוקשו – הוא יעזוב עם ילדו את הגן.
"סיבה נוספת היא חוסר ביטחון – רוב מנהלות הגן לא למדו תפקיד זה בצורה פורמלית, ולא קיבלו ידע מקצועי על צורכי ההורים. הן מאוד רוצות להשביע את רצונם של ההורים, אך לא יודעות כיצד לעשות זאת.
"המנהלות גם חוששות לפגוע בהורים. בחברה שמקדשת את זכויות הילד ואת צרכיו, גם ההורים חוששים לשים גבולות לילד מחשש שידכאו את התפתחותו הטבעית".
מדיניות שווה עבור כל ההורים
הרפז מדגישה את האנלוגיה בין יחסי הורה-ילד ליחסי גננת-הורים: "ילד שעומד במקומו היציב במרכז המשפחה מעצם תפקידו וצרכיו החיוניים להתפתחותו האישית, מעמיד את ההורים מחוץ למעגל שמתעצם. הוא זוכה לכמויות אדירות של נתינה ונתינה ונתינה, עד שמתפתחת אצלו באופן כמעט רציונלי חוסר הערכה מוחלט כלפי הוריו, כיוון שהוא מקבל את צרכיו וסיפוקם כמובן מאליו.
"מכאן מתעוררת ההקבלה לגן הילדים. ההורה בגן הילדים ניצב גם הוא במרכז המעגל. הגן מעניק ומעניק ומספק בכל דרך את מבוקשו וצרכיו שנשמעים הגיוניים ביותר לטובת הילד. ההורה, בדיוק כמו הילד, אינו מעריך בסופו של דבר את מה שנעשה למענו".
הרפז מציינת שעל הגן לייצר ולספק מדיניות שווה עבור כל ההורים בגן, ללא יוצאים מן הכלל. "על המדיניות להתפרסם באופן ברור באסיפת הורים מרוכזת, שבה ההורה יוכל לשאול שאלות ולקבל תשובות", היא מסבירה. "כך יוכל יחליט האם הגן הוא הנכון והטוב ביותר עבור ילדו מבחינת שיטות חינוך, ערכים, נורמות ודרכי התנהגות, שיטות גמילה והתייחסות אל הילד.
"תפקידה של מנהלת הגן הוא להתאים את עצמה לעבודה מול ההורים ולעסוק בניהול האדמיניסטרטיבי השוטף של הגן וכמובן בחינוך הילדים. חלק ראשי בצורכי ההורה בגן הוא הקשבה מלאה. דווקא הורה חדש מעלה המון דילמות בעודו בוחר גן ילדים, וזקוק לכמות הגדולה ביותר של הקשבה.
"גננות רבות חושבות שזמן ההקצאה להורים ולהקשבה אישית אינו נכון כלכלית להתפתחות הגן, ומכאן ההימנעות מדרך כל כך חיובית ונבונה שתעניק להורה תחושת סיפוק ולגננת ביטחון בהצבת גבולותיה. דרך זו יכולה למנוע חיכוכים לא נעימים שמתעוררים בגנים רבים".
לשפר את הצדדים החלשים
לטענת הרפז, גננות רבות שמות דגש על הפן הקוגניטיבי בעבודה עם הילדים, כדי לרצות את ההורים, ולאו דווקא משום שסוג העבודה הזה מתאים לצורכי הילד. הרפז: "הגננת חשה שעליה לספק את צורכי ההורה, להשאיר את הרושם שילדו פרודוקטיבי ונמצא בשלבי עשייה תמידית. לפיכך, רוב הגננות מעמיסות בתיקי הילדים עבודות יצירה רבות שכנראה לא תמיד מתאימות להתפתחותו האישית.
"הן עובדות בעיקר על הפן הקוגניטיבי-שכלי שלא תמיד מתאים עצמו לרמה הרגשית של הילד, שיכול להיות שאינו פנוי כרגע או מסורבל מדי מבחינה מוטורית. יש נטייה חד משמעית לעבוד יותר על צד הלמידה בגן – ציורים, עבודות, מספרים, שירים, כיוון שהגננות חשות כי כך הן מספקות את ציפיית ההורים.
"כהורים מאוד חשדניים עלינו לבדוק האם הגן מספק את צרכיו האישיים של כל ילד ועובד עם ילדים ברמה האישית ולא הקולקטיבית, שמפספסת בדרך כמה וכמה ראשים. על הגן לעבוד ולשפר את צדדיו החלשים של הילד ולהעצים את הצדדים החזקים".
ידוע שגננות רבות לא מדווחות על תקריות בין ילדים, כגון נפילות, דחיפות, מכות ונשיכות, ורק כשהילד מגיע הביתה ההורים מבחינים בסימני התקרית. הרפז טוענת כי "הגננות לא מדווחות על מקרי אלימות כיוון שהן מפחדות מתגובת ההורה. אפילו הילדים חשים בחוסר ביטחונה של הגננת ולעתים אף משתמשים בכך נגדה.
"נשיכות חוזרות ונשנות, כסוג של התפרעות שאינה חדלה ופוגעת בשאר ילדי הגן, הן דוגמאות למקרים שעל הגננת לפתור יחד עם ההורה – לא להעביר אליו כל תחושה של אשמה בקשר להתנהגות הילד, וגם לא להפך.
"על הגננת לבחון היטב את מצבו של הילד. לדוגמה, ילד שנשך את רוב חבריו לגן, אובחן על ידי גננת שקיבלה ידע אישי ומקצועי בנושא כלוקה בחוסר עיבוד חושי, כלומר יש לו צורך במגע עמוק וחזק יותר מלילדים האחרים, ולכן הוא נושך. עליה למצוא את הדרך לחדור לתודעת הוריו, לשתפם מבלי לפגוע ברגשותיהם המעורבים והאישיים, ולנסות לווסת את הילד.
"רוב הגננות חסרות ידע המשלב התפתחות חינוכית מול התפתחות הילד על פי צרכיו האישיים. גננות רבות שעובדות במשרד החינוך יוצאות להשתלמויות אישיות שמפרות אותן ברמת הידע, אך זה עדיין לא מספיק. לעומת זאת, בגנים הפרטיים לא קיים כל גוף שיאכוף על בעלת הגן לשלוח את עובדותיה להשתלמויות מחכימות, ולכן חוסר הידע יוצר פערים עצומים".
מושיטים יד לגננת

איך יכולים ההורים ליצור ערוץ תקשורת בונה וחיובי עם הגננת? הנה כמה עצות להתחלה טובה:

  • כשאנו הולכים לבחון גן, נתחיל עם המהות. ברגע שנהיה כנים עם הגננת לגבי דרישותינו, ולא נחפש אותה ב"קטנות", כגון סוגי מאכלים שלא מקובלים עלינו או מה נוהל הגן בימי ההולדת, הגננת תהיה כנה איתנו.
  • כשנלך לשוטט בין גני הילדים השונים, נשנה את לקסיקון השאלות הרווחות ונתחיל בשאלות אישיות יותר, כמו מה הסיבה שפתחת את הגן, למה כדאי לנו להצטרף אלייך ולא לגן אחר, מה הייחודיות האישית של הגן, ועוד שאלות שמתבססות על הדגש האישי-מקצועי, השיתופי, שמתחיל בדרך של כנות.
  • כאשר נחליט בלב שלם להצטרף אל הגן, לא נשכח לשתף פעולה, להתאים את עצמנו לדרישותיו. נזכור את הקשר הפסיכולוגי בין התנהגות הילד להתנהגות ההורה: בגיל קטן ילדינו מאוד יצריים, רוצים הכל כאן ועכשיו, ומכאן שגם אנו מתנהגים כך: רוצים תשובות מהגננת כאן ועכשיו, מעמיסים על כתפיה את הפן הרגשי שמקשה על התפקוד, הניהול והחינוך היומיומי.
  • מאידך גיסא, אין צורך לחשוש לומר למנהלת הגן את אשר על לבנו. תפקידה הוא לתת לנו מענה מקסימלי, להקשיב, להסביר ולהדריך. חשוב שהגננת תהיה דמות חיובית עבורנו, שתוכל להקשיב לנו, שיהיה בה שילוב של מקצועיות ואמפתיה.
  • זכרו כי עומדת מולנו דמות שמשקיעה את נשמתה לטובת ילדינו ולטובתנו. אם איננו רואים עין בעין את גישתה לפתרון בעיה זו או אחרת, חשוב שנברר זאת בצורה בוגרת ורגועה, אחרת הגננת תיפגע ורמת התפקוד שלה תרד פלאים, וחבל.
  • בשלב שבו נבין את מקומנו בגן הילדים, נהיה שלמים ובטוחים אתו, נלבן בעיות מול הגננת ונדע שתמיד נוכל לדבר איתה ולפתור אותן, ולא נעורר אנטגוניזם שמתחיל מרכילות בגן השעשועים ומסתיים בעזיבת ילדינו את גן הילדים, עוד בטרם הסתיימה השנה.

מאת לימור גריף

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן