10 משפטים שאפשר לומר להורים קצת אחרת…

תקשורת טובה היא בסיס להצלחה של מערכות יחסים. במערכת היחסים העדינה הנרקמת בין הגננת להורים, לא פעם אנו עדים לכשלים בתקשורת, כאלו שמביאים לכעסים, התמרמרויות, שמביאות לשיחות מעל ראשם של הילדים, וגם להתבדחויות ציניות זה על גבו של זה.

במערכת יחסים זו, חלק מחובותיה של גננת ומנהלת גן היא חובת הדיווח להורה כמחנכת ואחראית ראשית בחייו של הילד .
עליה להעביר מסרים להורים, ולדעת כיצד להעביר אותם נכונה על מנת להגיע להבנה ושיתוף פעולה.
חשוב לדעת, שהשיחה בין הגננת להורה איננה מבוססת רק על נתונים ועובדות טכניים, היא מבוססת על שיתוף, תהליכים, צרכים ורגשות. המידע הזורם מהגננת להורה חייב להיות באופן כזה המייצר דיאלוג, תוך כדי הדרכה, הבעת אמפתיה ומקצועיות.
שיחה שאינה כזו, תגרום להורה לשלוף את כל המגננות, לדחות את הדברים הנאמרים, מה שבהכרח יוביל לפילוג ואטימות בין הצדדים.

הבאתי בפניכן דוגמאות ל- 10 משפטים שכיחים העולים בשיחות בין הגננת להורה. כולם לגיטימיים, אך הם כאלו שעלולים ליצור עימות, ביקורת ואנטגוניזם.מה לא כדאי להגיד ומה כן,הרי הם לפנייך.

 

לא כדאי לומר

"אני מבקשת לא לאחר זה מאד מפריע"
בוקר, עבור מרבית ההורים לילדים צעירים הוא מרוץ נגד הזמן. להתעקש עם הילד שיקום מהמיטה, שיצחצח שינים, שיתלבש לבד שיצא כבר מהבית, ינעל נעליים ויכנס לאוטו ובדרך יש עוד 20 אירועים בלתי צפויים של הרגע האחרון.
עם כל זאת, אין זה אומר שההורה לא מתבקש להגיע לגן בזמן ובטח לא להפריע באמצע המפגש.

כדאי לומר

"בוקר טוב (חיוך מברך לילד ולהורה) אני שמחה שהגעתם. אנחנו באמצע מפגש אז תוכל להצטרף בשקט (לילד). מאד חשוב שיואב יגיע לפני המפגש כדי שיוכל לסגל לעצמו את הרגלי השגרה ולהיערך לפעילות יחד עם שאר הילדים, זה מעניק לילד וודאות וביטחון (להורה)."

הפנייה אל ההורה והצבת הגבול חייבת להיעשות עם אמפטיה כנה, מתן כבוד למאמצים שלו כן להגיע בזמן והעברת רציונאל ומדיניות ברורה בנושא.
נכון.. זה קצת יותר ארוך אבל בטוח מגדיל את הסיכוי שההורה באמת יקשיב ויפנים.

 

לא כדאי לומר

"היי נירה, יואב לא מרגיש טוב הוא כבר שלשל כמה פעמים, מתי את באה ?"
כל הורה הרואה על צג הטלפון המצלצל את שמה של הגננת בעודו בעבודה, חש איך חום אדיר עולה ישירות לראשו ותחושת בהלה משתקת …."מה קרה ? הכל בסדר ? מה עושים עכשיו ?? איך יוצאים באמצע היום לאסוף את הילד ? "
חשוב לפנות להורה בצורה רגישה כדי לסייע לו להשלים עם המצב והקושי .
גננות רבות ממהרות לשפוט את ההורה מתוך חשד שמלכתחילה הביא בבוקר את הילד חולה. "איזה מין חוסר אחריות זה ?"
חשדות כאלה לא ניתן להסתיר גם אם תאמרו את המשפט בשירה וזימרה.
עם הבנה זו לגבי הסיטואציה, אמפתיה ומקצועיות נטולת ביקורת,

כדאי לומר

"היי נירה, מה שלומך. אני מצטערת אבל יואב לא מרגיש טוב, הוא שלשל כמה פעמים. אל דאגה, אנחנו נותנים לו לשתות המון,  שטפנו אותו והוא כרגע נח. אני מבינה שזה קשה לצאת באמצע יום העבודה אבל שלשולים מאד מדבקים. אנחנו מחבקים אותו עד שתגיעי "
כאשר יש בגן מדיניות ברורה בנושא מחלות והמון אמפטיה ביישומה, יהיה להורה קל יותר להשלים עם הקושי שבסיטואציה.

 

לא כדאי לומר

"הילד התגרד כל היום, אני מבקשת ממך לטפל בכינים שלא ידביק את כולם"
כינים….כינים… כמו חלום בלהות שחוזר כל שני וחמישי .כבר סיפרנו את הילד, חפפנו, סירקנו במסרק צפוף ושלחנו לגן. ושוב כאילו לא נעשה דבר והן חוזרות ומציקות לילד וגם להורה. גם המצב הזה מחייב המון רגישות ומקצועיות לצד מדיניות ברורה.
ניתן לומר את הדברים באופן שייתן להורה להבין שכל ההורים כמוהו מתמודדים עם התופעה, זה טבעי, זה נובע מהסביבה שילדים בגיל הרך משחקים בה (חול, גני שעשועים וכד') זה לא נעים, אבל גם לא נורא.

כדאי לומר

"(בחיוך נחמד ומבין) גם יואב קיבל ביקור מהכינה נחמה, כמו ילדים רבים בשלב זה או אחר. מומלץ מאד אחרי טיפול לטפטף מידי יום קצת רוזמרין ולסרק באופן קבוע במסרק צפוף אחרי מקלחת…"
קצת הומור, אמפתיה, הזדהות ונורמליזציה לסיטואציה יוכלו מאד לעזור .

 

לא כדאי לומר

"הוא פספס היום המון פעמים" או "ברח לו קקי במכנסיים"
גמילה מחיתולים הוא תהליך שאיננו מסתיים בהסרת החיתול והחלפתו בתחתון צבעוני ונחמד. לאורך זמן הילד 'יפספס' כמה פעמים באופן טבעי ובריא. הבעיה היא שכל 'פספוס' מעורר חרדה אצל ההורה שחלילה הילד ברגרסיה. על ה'פספוסים' אפשר להודיע באמצעות הבגדים הרטובים שהנחתם בשקית סגורה בתוך התיק ולא להכריז על כך כמאורע בעל משמעות כבדה ובטח לא עם פרצוף מאוכזב.

כדאי לומר

"הנחתי לך בתיק שקית בגדים רטובים. יואב היה שקוע במשחק ולא זכר לקום לשירותים לעשות פיפי, זה ממש בסדר.. טוב שיש מכונת כביסה" שוב, קצת הומור מפיג את כל המתח .

 

לא כדאי לומר

"הוא ילד מאד שובב"
מה זה בעצם שובב ? האם הכוונה לטמפרמנט גבוה, להפרעת התנהגות, להיפר אקטיביות ? האם המילה שובב היא חיובית או שלילית? גננת שאומרת משפט שכזה להורה מעלה באותה רגע עשרות סימני שאלה מעל ראשו . שובב נשמעת כמילה שמתארת מעשי קונדס ובעצם לא מכוונת לשום מקום, לשום מידע . גם הגננת שמנסה באמצעות המילה לעדן את הסיטואציה לא ממש יודעת להניח את האצבע על הקושי.
אז ניתן להסביר את הדברים קצת אחרת עם המון רגישות, אמפתיה, מקצועיות וקודם כל להתחיל בכמה מילים טובות על הילד.

כדאי לומר

"יואב ילד מאד חברותי. הוא משתתף בכל פעילות, יש לו דמיון רב במשחקים וכישורים חברתיים מפותחים. חשוב עם זאת, לעזור לו לחזק את יכולת דחיית הסיפוקים כגון המתנה לתורו והשמעות לכללים. לעיתים הוא יכול להרגיש מתוסכל ולהגיב בתוקפנות ולכן חשוב לעזור ולתת לו כלים להתמודדות טובה יותר עם מצבי תסכול"

 

לא כדאי לומר

"הוא השתולל היום וקיבל מכה אז שתדעי מאיפה הפצע"
פגיעה פיזית ונפשית בילד היא החרדה הגדולה ביותר של כל הורה. חובת הדיווח החלה על הגננת מתחילה בדיוק מאותו מקום המשמש יסוד לכל דבר. לפיכך, כשילד נפצע במהלך היום אפילו כשמדובר במכה, שריטה או סימן כחול כן חשוב לדווח כדי שבערב במקלחת ההורה לא יתפס לבהלה.
יחד עם זאת, חשוב לומר את הדברים באופן שלא יביע התגוננות מצד הגן, לא תופנה אצבע מאשימה כלפי אף אחד אלא יתייחסו לנושא כחלק בלתי נפרד מהפעילות ההתפתחותית הבריאה המתרחשת בגן.

כדאי לומר:

"יואב משחק בצורה מאד יפה, הוא אוהב לשחק בבימבות, בחול ולרוץ אחרי הכדור. היום הוא רץ קפץ ונפל . יש לו שריטה על הרגל. שטפנו לו את הרגל היטב ומרחתי לו משחה מחטאה ומיד הוא חזר לעניינים".

 

לא כדאי לומר

"נגמרו לי החיתולים, שמתי לך פתק בתיק לפני שבוע "
אל תחכי לרגע האחרון. כבר עם פתיחת החבילה השנייה הקפידו לבקש אספקה נוספת מההורה בדרך הכי בולטת וברורה ולא רק בפתק קטנטן בתוך התיק.
לכן הפעם רק אוסיף ואומר, הקפידו בתהליכי הסדר והארגון בגן.

לסיום אוסיף עוד כמה משפטים, אמנם חיוביים אך ריקים לחלוטין מתוכן, ובכך יכולים אפילו להרגיז ולפגוע בתחושת האמון של ההורה:

לא כדאי לומר

"הוא משחק עם כולם"
"הוא היה בסדר גמור היום"
"הוא אכל יפה"
"הוא היה מקסים"
"היה לנו ממש כיף היום"
"הוא מצייר מאד יפה"
"הוא משתתף מאד יפה"
בכל המשפטים הללו לא חודש דבר להורה אלא להיפך, ההורה חש כי לא קיבל מידע מדוייק על ילדו, אלא מידע "חלול" חסר משמעות לחלוטין, מידע הנותן להורה תחושה שלא "רואים" את ילדו בגן , שילדו הוא עוד אחד מתוך כלל הילדים, ואינו משמעותי וחשוב לך כגננת.

כאשר את באמת 'רואה' את הילד, את יכולה למסור מיידע הרבה יותר מדוייק ואמין ובכך לתת לו תחושה של בטחון שהילד משמעותי לך ולצוות.
לכן, שתפי את ההורה במידע קונקרטי על הילד שלו. נכון, לא כל יום יש מה לומר, אך אם תראי את הילדים ולא תסתכלי עליהם באופן כללי, אני בטוחה שתוכלי להרחיב את המידע להורה.

לדוגמה

"היום אחד החברים נפל בחצר. יואב רץ אליו וחיבק אותו! זה נפלא לראות עד כמה הוא מגלה אמפטיה בגיל כה צעיר!"

והכי חשוב : קחו אחריות על התקשורת בינכם לבין ההורים. וכך תחוללו שינוי !

בהצלחה

מיכל הרפז

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

 

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן