מה צריכה מנהלת גן לעשות כדי להפוך למנהיגה ? – מיכל הרפז

מלאי את פרטייך ויועצת לימודים תחזור אליך:

מה צריכה מנהלת גן לעשות כדי להפוך למנהיגה ?
ילדים, הורים וצוותים מצפים מהמנהלת להוביל את הגן ומאידך כולם רוצים להיות שותפים להחלטות.
אם כך, כיצד מובילים את הגן בגישה דיאלוגית מבלי שעשרות של דעות ורצונות יימשכו לכל הכיוונים וייגרמו לספינה לטבוע?

בכל ארגון ישנם כמה סוגים של מנהלים. יש את אלו שיקבלו החלטות ויישמו אותם כ one men show ויש שיפצחו בדיאלוג מתמשך מול כל הגורמים הנוגעים בדבר עד היווצרות של ריבוי דעות וקשיים בקבלת החלטות.

אז כיצד מנהלת גן העומדת מול צוות של אנשי חינוך, והורים, כולם רוצים להיות שותפים להחלטות, יכולה להוביל את הגן בגישה דיאלוגית ?

בין דיאלוגיות להובלה ניצבים גבולות ברורים. דיאלוגיות היא תפיסה ביחסי אנוש בכלל הבאה לידי ביטוי בתחומי החינוך והניהול בפרט. וכדי לענות על שאלה מורכבת זו נשאל תחילה כיצד אנו מחנכים את הילדים בגן שלנו ? האם אנו פותרים דילמה מול ילד מבלי לשוחח עליה עימו ? האם אנו מקבלים ומכריזים על ההחלטה לבד או לאחר שקיימנו דיאלוג עימו ? האם ההחלטה היא מקור החינוך או הדיאלוג עצמו, מי מהם מהווה את הלמידה המשמעותית עבור הילד?

באמצעות הדיאלוג הילד מרגיש שצרכיו, רצונותיו ודעותיו חשובים, שלהם יש מקום בתוך השיקולים וקבלת ההחלטות. בדיאלוג שני הצדדים נראים וקיימים.
הדיאלוג מחנך לחופש ביטוי, הוא משקף את הדרך לניהול קונפליקטים ויחסי אנוש בכלל, הוא החלק הארי בתוך הדימוי העצמי של כולנו.
ואם תפיסה זו מונחלת בגן, מתקיימים דיאלוגים בין אנשי הצוות בכל דילמה, מתקיימים דיאלוגים בין הצוות לילדים בעת תיווך, בעת פתרון דילמה, בעת ניהול קונפליקט וכחלק מרכזי בתוך סדר היום הזורם בהתאם לצרכיו של הילד הנגלים באותם הדיאלוגים .

כשגישה זו מיושמת בניהול בו המנהל מוביל קבוצה של בעלי דעות וצרכים, היישום שלה נעשה מורכב יותר בשל הצורך "לנצח" על התזמורת, להוביל אותם לתוצאה של מנגינה ערבה ולא לרעש המערפל את החשיבה.
אם כך, מנהלת גן הפועלת בגן ובחייה בכלל בגישה דיאלוגית, יכולה ליצור קרקע פורייה לדיאלוג, לחשיבה משותפת, לביטוי עצמי עבור הילדים, עבור הצוות ועבור ההורים אולם היא צריכה לדעת בדיוק מתי לקיים את הדיאלוגים, היכן לקיים אותם ומה הגבולות המבהירים מה מותר ומה אסור בתוך הדיאלוג והדיון.

כשקיימת קרקע פורייה לביטוי ודיאלוג, צרכיהם ודעותיהם של כולם הם משמעותיים ולגיטימיים ולכן ניתן להתייחס אליהם בשלב קבלת ההחלטות ע"י המנהלת.
את הקרקע הזו צריכה לתחזק מנהלת הגן ואין זה פשוט. היא צריכה להיות מאד קשובה לכולם, מאד מקבלת ולא שיפוטית לאף צורך או דעה ולצד זאת, היא צריכה לשמש כעמוד התווך וצינור מקשר אליו זורם כל המידע וממנו יוצאות ההחלטות לאחר שעובדו ונשקלו .
ספיגת כל המידע היא החלק המורכב, אז כיצד קשובים לכולם ומחליטים החלטה שלא מרצה את כולם ?
ניהול הוא תפקיד המחייב ביטחון ותפיסה מאד מגובשת. אם מנהלת חשה שהיא מחזיקה בידע ובכישורים המתאימים, היא תאמין שתוכל לעבד את כל המידע שספגה ולהגיע להחלטה הכי נכונה ואחראית. לצד זאת, היא לא תחשוש להתמודד עם הפרת ההרמוניה, זעזועים וחוסר שביעות רצון של חלק מהאנשים – הורים למשל… מנהלת זו תפגין ביטחון בידע ובמקצועיות ובשל כך כל הגורמים בקבוצה יקבלו את החלטותיה ויישמו ללא "מרדנות".

גם בדמוקרטיה קיימת הובלה אך המוביל איננו נמצא שם עבור עצמו, הוא כלי שרת בידי הקבוצה, עליו להתייחס לצרכי כולם ולקבל החלטות אופטימאליות ואחראיות. בכדי שיצליח לעשות את תפקידו מבלי ליצור אנדרלמוסיה הוא חייב לעמוד בביטחון, לשים גבולות ברורים, לדעת מה הם התנאים לדיאלוג, מתי הוא מתחיל ומתי הוא מסתיים, לדעת לנהל קונפליקטים באחריות ובעיקר לא להגיב להשלכות החלטותיו באמוציונאליות אלה במקצועיות .
מנהלות רבות "אוזרות אומץ" ומקבלות החלטה אחראית שמראש הן יודעות שלא תרצה הורים אולם לאחר שקיבלו את ההחלטה הן מתייחסות לתגובות ממקום אישי, נפגעות, כועסות ומגיבות באמוציונאליות כלפיהם במקום לעמוד מולם בביטחון מלא, לשקף את הרציונאל ונתמכות באמונה שתפקידן הוא לקבל את ההחלטות גם כשהן קשות ליישום.

מזה שנים שאני מובילה קבוצות. אני עומדת מול קבוצה של 25 מנהלות וגננות, כולן חוות דילמות ובאות לקבל הנחיות לדרך חדשה. הצרכים בקבוצה הם כל כך מגוונים, האחת זקוקה לוונטילציה, לספר ולשתף בכל חוויות היום מהגן, כל מילה מפי מעוררת אצלה אסוציאציה ומתחילה סערת רגשות . האחת זקוקה לאשר את החלטותיה בפני הקבוצה, האם נכון מה שעשיתי, האם פעלתי היטב… השלישית זקוקה למידע, מידע, מידע, היא ממתינה בחוסר סובלנות שכל חברותיה יסיימו
לדבר כדי שאני אוכל להמשיך ולהזין אותם בידע.
ואיך קוטעים את השיחות, את האמוציות המשתלטות על החדר? ואיך נותנים מענה לצורך הכה עז לשתף לצד הצורך לשאוב ידע חדש ? ואני עומדת מול כולן ובכל רגע צריכה לקבל החלטה אחראית, להתייחס לצרכים המגוונים הקיימים בקבוצה, לאפשר דיאלוג קבוצתי ולא לעמוד ולהרצות במונולוג ולצד זאת לשמור על רצף וכיוון כדי שכל אחת בקבוצה תסמוך ותבטח בי שאוביל את כולן לאותן תובנות עד סוף השיעור.
וללא ספק, לעיתים ההרמוניה מופרת וצרכים בלתי מסופקים של חלק מחברות הקבוצה דורשים מענה כשאני מונעת ומגבילה אותם ואז אני נדרשת להיות אחראית ולקבל החלטה נכונה שהיא הכי אופטימאלית לכל הקבוצה מבלי לחשוש מהשלכות של תלונות וכעסים.

אם כך התשובה לשאלה היא בנו כמנהלות, מנהיגות, מובילות קבוצה. ההבנה שמנהיגים הם כלי בידי העם, שהמנהיגים צריכים "לסגוד" למונהגים שלהם ולא המונהגים צריכים לסגוד למנהיג.
כמנהלות בידיכן החובה להיות קשובות לצרכים של כולם ולדעת כיצד לתת מענה על פי סדרי עדיפויות, על פי ניהול זמנים תקין, גבולות ברורים ולהבין שזה בסדר ש"יתקפו" אותך לפעמים, זה חלק מהדרך והתפקיד הניהולי, להיות כלי המכיל את הכל עם זאת אם את מנהיגה דגולה את תתמודדי עם כל התקפה תוך שאת נצמדת בביטחון לערכים ולאחריות שלך.

שלכן,

מיכל הרפז

רוצה ללמוד עוד על עבודה עם ילדים בגילאי לידה עד 3? לחצי כאן

סגור לתגובות.

מאמרים

שעות הפעילות שלנו למענה טלפוני:
ימים ראשון-חמישי בין השעות 08:30-15:30
רחוב שושנה פרסיץ 1 תל אביב
09-7966566
info@m-harpaz.co.il

אודות מיכל הרפז

מיכל הרפז, בעלת תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה לגיל הרך, בעלת תואר שני בניהול מערכות חינוך וחמש שנות לימוד הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר, גננת ומנהלת מעונות יום בעברה.
מיכל הקימה את מרכז הרפז לפני 15 שנה על מנת לתת מענה לנשות החינוך בגנים הפרטיים בין אם בהתמודדויות מורכבות עם ההורים, עם הצוותים וכמובן עם הילדים